את חוה המקסימה הכרתי בסדנת כתיבה שעשינו לאלמנות חרבות ברזל. היא אישה מיוחדת עם כל כך הרבה כוחות. את בתה הצעירה ילדה כשבוע לפני פרוץ המלחמה, ובשמחת תורה מצאה עצמה לבד עם שלושה קטנטנים, לאחר שבעלה יצא להגן על מדינתנו. כחודש לאחר מכן נפצע אחיה הצעיר בעזה, וחוה השקיעה מזמנה כדי לדאוג לו. עבר עוד חודש, ובמהלך חנוכה בעלה האהוב, רס"ר (מיל') ארי זנילמן ז"ל, נפל בקרב בעזה והותיר אותה שבורה ומרוסקת.
ממש במקרה, פגשתי במצפה רמון את מי שהיה הצמד של ארי באותה תקרית קשה. הוא ניגש אליי אחרי הופעה. קוראים לי אורי, הציג את עצמו, ואני סוחב תיק לא פשוט של פציעה במלחמה, של חברים שאיבדתי ובהם ארי שהיה צמוד אליי. אני מתמודד עם הכל באמצעות ריצה. רצתי מרתונים לפני הפציעה ואני שואף להצליח שוב. אורי הסביר לי שלאבד את הצמד מבחינתו זה כישלון אישי. הוא חש שלא עמד באחריות שלו. תבינו עם מה מתמודדים הישראלים הגיבורים האלה. כמה משקל יש עליהם, כמה כאב.
הטור המלא של חנוך דאום מחכה במוסף "7 ימים" בגיליון סוף השבוע של ידיעות אחרונות. לרכישת מינוי לחצו כאן