אלמלא המדינה, אני חושבת שהייתי מצליחה לעשות את המעבר מגיל המעבר לגיל ההגעה - גיל שבו אני לא צריכה להוכיח יותר דבר - בצורה כמעט מושלמת. תתפלאו, אבל באופן מתמיה זו לא אמורה להיות משימה מאתגרת במיוחד. מחקרים בפסיכולוגיה של ההזדקנות טוענים שבאופן פרדוקסלי, עקומת שביעות הרצון מהחיים מטפסת מחדש אחרי העשורים החמישי והשישי. דווקא כשהאופק מתקצר, ההווה מתרחב. קוראים לזה עקומת ה־U.
ההסברים ארוכים, אבל בקצרה ממש, השינוי קשור לתפיסת הזמן. בגילים 20 ו־30 העתיד נדמה פתוח. סביב גיל 50 הוא כבר מתחיל להיסגר והפער בין מי שחשבנו שנהיה לבין מי שאנחנו, נמצא בשיאו. אחר כך, באופן מפתיע, הפער מפסיק להכאיב. כשממילא אי־אפשר להספיק הכל, מפסיקים לנסות להספיק הכל.
הטור המלא של דניאלה לונדון דקל מחכה במוסף "7 ימים" בגיליון סוף השבוע של ידיעות אחרונות. לרכישת מינוי לחצו כאן