העסקה הזו, שנפשותינו עומדות להתנדנד איתה עוד דרך ארוכה, פעימה אחר פעימה, שהבשילה לצורתה המענָּה באיחור של למעלה מחצי שנה, הושגה רק בעקבות הלחץ שהפעיל טראמפ על נתניהו. אני לא מחדשת כלום, כמובן, ובכל זאת אני לא מצליחה להפסיק להידהם מהעובדה שחייהם של רומי, דורון ואמילי, שכבר שבו, ושל השבות והשבים שעוד יגיעו בהמשך, ניצלו בזכותו של הנשיא הישן־חדש והמחודש הזה, שהפך לעוד פחות ליברלי ודמוקרטי ממה שהיה בעבר, ושאם רק יחליט להמשיך ולהתנהג אל ראש הממשלה שלנו כמו אל ילד כאפות בעייתי, יש מצב שלא רק נקבל בחזרה את כולם, אלא שנגמרה המלחמה. זה בלתי נתפס.
מה שקשה לעיכול זו דמותו. סליחה, אבל לא כך נראה מושיע. בכל זאת מדובר באדם שבקרוב מאוד עשוי, כפי שהתבטא שגריר גרמניה בארה"ב במסמך פנימי וסודי שדלף, "לשדוד את עצמאותה של מערכת אכיפת החוק", לדאוג ל"שיבוש מקסימלי של מינהל תקין" ו"להגדרה מחודשת של הסדר החוקתי". ואם זה נשמע לכן מוכר, אז כן, זה מוכר, רק שֶׁאֶל מחריבי הדמוקרטיה שלי אני לא נדרשת להכרת תודה.
הטור המלא של דניאלה לונדון דקל מחכה במוסף "7 ימים" בגיליון סוף השבוע של ידיעות אחרונות. לרכישת מינוי לחצו כאן