מה רע במימון המון, נזפתי בעצמי. רוצה, תתרמי - לא רוצה, אל תתרמי. אף אחד לא דופק לך עם פחית שימורים על חלון המכונית. ובכל זאת אגיד את זה: לא נוח לי מול גיוס הכספים שפתחו החטופים ששבו.
כבר בגיוס הראשון שנפתח אחרי העסקה האחרונה - "בר קופרשטיין חוזר הביתה למשפחתו" - יום אחרי שחזר הביתה למשפחתו, הרגשתי עקצוץ. אבל התעלמתי ממנו, כיוון שבדיוק סיימתי להיות סרוחה מבכי על המיטה, רואה בלופ את אביו של בר קם מכיסא הגלגלים שלו כדי לחבק את בנו הגיבור שנחטף לפני שנתיים בזמן שפינה פצועים מהנובה. בגיוסי ההמונים השני, השלישי, הרביעי, כבר הבנתי. ואז נבהלתי. איזה מין בן אדם אני? לכן, עוד לפני שאני כותבת כאן חצי טיעון, אני בוררת מילים כמו עדשים, מתקשה להעביר אותן דרך מסננת הפה והולכת לתרום.
הטור המלא של דניאלה לונדון דקל מחכה במוסף "7 ימים" בגיליון סוף השבוע של ידיעות אחרונות. לרכישת מינוי לחצו כאן