שעה לפני הנחיתה בוושינגטון קיבל נתניהו את תוצאות ההצבעה הפנימית בליכוד על השריונים שדרש. הפער הזה, בין הבית הלבן לסניף הליכוד בראשון־לציון, בין הפסגות המדיניות לפוליטיקה של מרכז הליכוד, הוא בדיוק מה שנתניהו מנסה לצמצם כשהוא מחליש את המנגנון ומחזק את כוחו האישי בעיצוב הרשימה. הכותרות בישרו על ניצחון של ראש הממשלה, אבל המספרים הקטנים דווקא מספרים משהו אחר: בשאלת השריונים דוד ביטן, שהוביל את מחנה המתנגדים, הצליח להעמיד 35 אחוזי התנגדות להצעת יו״ר התנועה. לא מעט, בהתחשב בתנאים. בסעיף השני, שנועד לאפשר התמודדות של הח״כים המכהנים במחוזות באופן שידחק שמות חדשים, הפער הוא צמוד מאוד: בין שניים לשישה קולות. בית הדין של התנועה ידון בעתירות שדורשות ספירה חוזרת. לנתניהו עצמו זה הסעיף השולי יותר, שנועד בעיקר לאפשר לקטי שטרית ואתי עטייה, מקורבותיו של יו"ר המרכז חיים כץ, להתמודד לכנסת הבאה מעמדה נוחה. אבל הנקודה המעניינת היא שחצי מהליכודניקים הצביעו נגד עמדת ראש הממשלה והמחנה המאורגן שאיתו, כולל בכירי השרים שנדחקו לתמוך בו פומבית.
בניגוד להצבעה בכנסת על מבקר המדינה, בוועידת הליכוד, שמונה אלפי אנשים, אין טעם לכפות על השרים והח״כים לתעד את עצמם מאחורי הפרגוד, אבל הם נדרשו להסריט את עצמם לפניו: מבקשים מהציבור לתמוך בהצעת נתניהו לשריונים ביודעם שכל שריון כזה בא על חשבון אחד מהם שלא ייכנס לכנסת הבאה. וזו הדילמה: האם לתמוך פומבית ביוזמה שתצמצם את סיכויים לכנסת, או להסתכן בכך שנקמתו של נתניהו תדחק אותם מהרשימה בתרחיש של ועדה מסדרת, או ברשימת חיסול בפריימריז עצמם. רוב השרים העדיפו להצטלם. לא כולם.
הטור המלא מחכה ב"מוסף לשבת" בגיליון סוף השבוע של ידיעות אחרונות. לרכישת מינוי לחצו כאן
