הנוסח המקורי של המכתב אל האב, של מכתבו האחרון, של המשפט, של הגלגול... המקור שבטרם כל עיבוד, גלגול או העתקה. הדפים המקוריים. כתב היד. התיקונים והמחיקות. תעודה כמעט בלתי אמצעית, אינטימית, ודאית ומציפה, של הכוונה הקפקאית גופא. מה בין המצג המסעיר הזה לבין זירת הכתיבה הקפקאית?
לאחר שהוא מתאר את הרושם המעומעם למדי, שדמותה של פליצה הותירה בו בפגישתם הראשונה בבית ידידו, מקס ברוד, קפקא כותב: "לעומת זה, עודני זוכר משהו מהחדר האחר שהפליא אותי כל כך עד שחבטתי על השולחן: היא אמרה שהיא נהנית להעתיק כתבי יד, ובברלין היא גם מעתיקה כתבי יד בשביל איזה אדון..." זהו אפוא ה"גילוי" שמעיר את קפקא מאדישותו, כביכול: פליצה מעתיקה.
הכתבה המלאה מחכה במוסף "ספרות ותרבות" בגיליון סוף השבוע של ידיעות אחרונות. לרכישת מינוי לחצו כאן
