החברות הקרובה הזו נולדה בפגישה מקרית בפינת עישון בלוס-אנג'לס. שורד השבי אלמוג מאיר ג'אן יצא מלובי המלון לשאוף קצת אוויר, כשראה לראשונה את בן לדאני, לוחם שמרותק לכיסא גלגלים, לאחר שנפצע בקרבות בעזה. החיבור היה מיידי, ולא נשען רק על החיבור שנובע מההבנה ההדדית לטרגדיות שעברו השניים בנפרד, אלא על הדרך המשותפת של שניהם בהווה – פעילות למען ישראל בזירה שהופקרה, עוד זירה שהופקרה – ההסברה בעולם.
"בן היה עם אמא שלו ואני עם אמא שלי", נזכר אלמוג. "ראיתי אותו מעשן בחוץ ואמרתי לאמא שלי, זה בטוח חייל פצוע. התחלנו לדבר, שנינו באותו גיל. הוא ישב שם כאילו העולם שייך לו, מלא ביטחון עצמי. זה הצחיק אותי".
"לא הסתכלתי על אלמוג כחטוף", אומר בן, "והוא לא הסתכל עליי כפצוע. היינו רק שני גברים בגיל דומה שמדברים על החיים". אלמוג מהנהן: "הרבה אנשים מתייחסים אלינו בצורה שונה, ברחמים, נותנים לנו יחס מועדף כי יודעים מה עבר עלינו. אבל בינינו אין את זה. אין לנו בעיה לרדת אחד על השני ולצחוק על עצמנו".
הכתבה המלאה מחכה במוסף "7 ימים" בגיליון סוף השבוע של ידיעות אחרונות. לרכישת מינוי לחצו כאן
