הסוף למשאף הכחול בארץ: חברת GSK ישראל הפסיקה את שיווקו של משאף הוונטולין הוותיק, המשמש להקלה בהתקפי אסתמה והמוני החולים, למעלה ממחציתם ילדים, נשארו ללא מענה בזמן התקף. כעת הם רצים מבית מרקחת אחד לשני, רק כדי לשמוע שהתרופה אינה במלאי. כך, לאחר שימוש של עשרות שנים בתרופה המוכרת, נאלצים הסובלים מהמחלה לתור אחר רופא ריאות שיוכל למצוא תחליף ראוי. אלא שמספר המומחים קטן והביקוש אליהם כעת גדול במיוחד.
על פי ההערכות, בישראל ישנם כחצי מיליון חולי אסתמה - מחלת ריאות כרונית הפוגעת בילדים ובמבוגרים, בדרגות חומרה שונות. המחלה נחשבת לשכיחה ביותר בקרב ילדים בארץ, כאשר אחד מכל עשרה מהם לוקה בה.
המשאף הגואל
משאף הוונטולין היה במשך שנים ארוכות הרבה יותר מתרופה. זהו המשאף הנפוץ ביותר ברפואת ילדים, למרות שאינו מטפל בגורמים למחלה.
לעומת זאת, הוא כן מספק הקלה מהירה בעת התקף, וכבר עשרות שנים מעניק להמוני חולים תחושת ביטחון. אלא שבחודשים האחרונים, המציאות של אותם מטופלים התהפכה: רבים מהם מצאו את עצמם מתרוצצים בלחץ מבית מרקחת אחד לשני, בחיפוש נואש אחר משאפים בודדים שנותרו למכירה.
כעת מתברר כי הטלטלה בשוק אינה זמנית. אחרי חודשים ארוכים של מחסור וניסיון לייבא אותו מחו"ל, חברת GSK, יצרנית ונטולין, הודיעה למשרד הבריאות כי היא מפסיקה את שיווקו בישראל. בבתי המרקחת, כאמור, כבר כמעט אין להשיג אותו וקופות החולים הפסיקו לרשום אותו עבור החולים. השאלה היחידה שנותרה פתוחה היא מה יעשו מי שמטופלים בו, שאין להם גישה למומחי ריאות שיתאימו להם חלופה טובה וזמינה למצב רפואי דחוף ולעתים מסכן חיים.
ונטולין (ששם החומר הפעיל בו הוא סלבוטאמול), פותח עוד בשנת 1968 על ידי חברה בריטית, ונחשב לאחת מפריצות הדרך הדרמטיות ברפואת ריאות, בשל הפעולה מהירה שלו על דרכי הנשימה, תוך הפחתה ניכרת של תופעות הלוואי הלבביות.
השילוב של יעילות חסרת תקדים בהרחבת סימפונות בתוך שניות, לצד פרופיל בטיחות שהיה טוב לאין שיעור מקודמיו - הפך את הוונטולין לתרופה ששלטה בשוק ללא עוררין במשך עשורים רבים.
אולם בשנים האחרונות חלו שיבושים בשיווק שלו בישראל. המחסור החריף, שהחל לתת את אותותיו כבר בשנת 2023 והגיע לשיאו לאחרונה עם מדפים ריקים - אילץ את הצוותים הרפואיים לאלתר.
במקום ונטולין, רשמו רופאים רבים למטופלים תחליפים דוגמת אינהלציות או משאפים מקבילים בעלי הרכב זהה, שהם נפוצים פחות. משרד הבריאות התערב במקרים הנקודתיים ואישר ייבוא של חלופות, אולם כעת מגיעה ההודעה הרשמית על הפסקת שיווקו של המשאף המוכר לצמיתות.
החשש הגדול
"יש לנו מלאי קטן בבית, אבל אני מאוד לחוצה מהשינוי הכפוי הזה בטיפול", מספרת אם שבנה בן התשע מטופל בוונטולין מגיל שלוש. "בשבועות האחרונים התחננתי למרשמים מהרופאה ועברתי את כל בתי המרקחת בעיר, שם הצלחתי למצוא שני משאפים אחרונים, אבל המלאי הזה ייגמר לנו מהר מאוד.
(Orawan Pattarawimonchai, Shutterstock)
"ונטולין היא התרופה היחידה שמספקת לו הקלה מהירה במקרה של התקף - תוך שניות מרגע שהוא משתמש במשאף, אומרת האם.
"בסתיו ובחורף, עונות הווירוסים, הוא משתמש בו למניעת התקפים שלו, בתדירות של שלוש פעמים ליום, יחד עם משאף נוסף שמכיל סטרואידים". לדבריה, הם ניסו את אחד התחליפים לתרופה המוכרת, אך היא מספרת כי "הטעם היה לו בעייתי. עכשיו חם וההתקפים פחות שכיחים, אין לי מושג מה נעשה בעוד כמה שבועות, כשהחום יירגע קצת והווירוסים של מערכת הנשימה יחזרו. בתקופה הזו של השנה מדובר בטיפול כמעט יום-יומי, אשר חיוני לו".
אל מול המטופלים הלחוצים, מומחי ריאות בארץ מזהים במצב הנוכחי חלון הזדמנויות לתיקון תפיסות טיפוליות מיושנות.
ד"ר ענבל שפרן, רופאה בכירה במערך הריאות בבית החולים בילינסון וחברת ועד איגוד רופאי הריאות, מסבירה כי ההסתמכות הבלעדית והממושכת על משאפי הקלה מהירה שגויה ואף מסוכנת. "ונטולין מרגיע את ההתקף, ובכך מסתיר את זה שבעצם את לא מטפלת בבעיה. זה כמו לתת אקמול לזיהום".
לדברי ד"ר שפרן, הסתמכות יתר על המשאף מבלי לטפל בדלקת הכרונית הבסיסית שבסמפונות, עלולה להחמיר את מחלת האסתמה לטווח הארוך ואף להוביל למצב קשה של "הפרעה חסימתית שלא מגיבה לטיפול".
ההנחיות הרפואיות העדכניות בעולם מעודדות כיום מעבר גורף לטיפול משולב (MART), הכולל שימוש קבוע בסטרואידים נוגדי דלקת בשילוב מרחיבי סמפונות. "ההמלצה כיום היא לעבור למשאפים משולבים, שהם גם למניעה וגם להקלה", אומרת ד"ר שפרן.
יתרון נוסף של המשאפים המשולבים הוא משך ההשפעה שלהם: "בעוד שהוונטולין עובד ארבע שעות, המשאפים האחרים מכסים לנו עד 12 שעות", מציינת הרופאה.
המחסור במומחים
אלא שהחלפת הטיפול המסורתי והצורך בהתאמת טיפול דחוף בהתאם למצאי בשוק, חושפת כעת בעיה אקוטית במערכת הבריאות: אין מספיק תורים זמינים למומחי ריאות שיכולים לבצע את התאמת הטיפול מחדש במהירות עבור כמות כה גדולה של מטופלים ותור למומחה כזה יימשך ברוב המקרים חודשים ארוכים. רופאי המשפחה והילדים בקהילה, שאליהם פונים רוב החולים המודאגים, לא תמיד בקיאים מספיק במגוון התחליפים החדשים ואופן השימוש בהם. "רופאת הילדים שלנו הייתה אובדת עצות ונתנה לנו טיפול חלופי, שבעיניי לא מתאים לו בשל גילו ומורכבות השימוש בו", מספרת אימו של הילד האסטמתי.
כדי לגשר על הפער הזה ולמנוע מצב שבו מטופלים נותרים ללא מענה רפואי הולם, החלו בימים האחרונים, רופאי הריאות והאיגוד הישראלי לרפואת ריאות ביוזמות הדרכה אינטנסיביות לצוותים הרפואיים בשטח.
"אנחנו מנסים לכתוב הנחיות ונקודות בקבוצות של רופאים בוואטסאפ ובפייסבוק, לאיזה משאפים להעביר ומה לרשום למטופלים", אומרת ד"ר שפרן .
היא הוסיפה כי המטרה היא להנגיש את הידע במהירות, כדי שרופאי הקהילה יוכלו לנווט את המטופלים לטיפול העדכני מבלי שהחולה ייאלץ להמתין חודשים ארוכים למומחה ריאות. אך גם היא מודעת לאתגר הלוגיסטי. "אני יודעת היטב שלא כולם יכולים היום לבוא ולקבל מרשם מיידי אחר מרופא המשפחה או רופא ריאות. זה תהליך, אין ספק".
האיגוד הישראלי לרפואת ריאות ממליץ למטופלים לא להפסיק את הטיפול על דעת עצמם, ולפנות לרופא/ת המשפחה או רופא/ת הריאות לצורך התאמת חלופה ובניית תוכנית טיפול עדכנית.
הפתרונות הזמינים
לאחר התייעצות עם רופא, מציע כיום השוק הרפואי בישראל מספר אפשרויות חלופיות.
חלופות גנריות ישירות (המיועדות להקלה בלבד): חולים הזקוקים לחומר הפעיל המקורי יכולים להשתמש בתחליפים זהים מבחינה טיפולית דוגמת המשאפים "סלמול" (Salamol) או "סלבותרים".
משאפים משולבים ומתקדמים (למניעה והקלה במקביל): קו הטיפול המומלץ והעדכני ביותר מבוסס על משאפים דוגמת "פוסטר" (Foster) או "סימביקורט" (Symbicort). את משאף ה"פוסטר", למשל, נוטלים במינון קבוע בבוקר ובערב כטיפול אנטי-דלקתי משמר, ומוסיפים ממנו מנות נוספות במקרה של התקף קוצר נשימה, הפעם כמשאף הצלה.
מחברת GSK נמסר בתגובה: "בעקבות בחינת חלופות טיפוליות קיימות, לרבות זמינותן ונגישותן למטופלים, התקבלה החלטה להפסיק את השיווק של משאף ונטולין MDI (סלבוטמול).
"כיום", מדגישים בחברה, "קיימים טיפולים חלופיים, ורוב המטופלים המשתמשים במשאף MDI כבר משתמשים בגרסה גנרית. על מטופלים המשתמשים כיום במשאף ונטולין MDI להתייעץ עם הרופא המטפל כדי לבחור את החלופה המתאימה ביותר עבורם".
