התוכנית לשינוי מבנה הליגות לנוער הצליחה לייצר לאחרונה סערה בין הסיעות השונות בהנהלת ההתאחדות. מי הטוב ומי הרע? לא ברור. דבר אחד בטוח, מדובר במאבק פוליטי שלא נוגע לאוהד הסביר, אבל מהווה קדימון למאבק משמעותי יותר וצודק יותר - שינוי מבנה הליגות הבכירות. שם נמצא הכסף הגדול בדמות מיליוני שקלים מתמיכות ההתאחדות (כשלושה מיליון לקבוצה בלאומית וכתשעה מיליון לקבוצה בליגת העל), שנזרקים לפח.
הגיע הזמן לעשות סוף לקלישאה השחוקה שאומרת "יותר קבוצות בליגת העל ובלאומית שווה יותר רומנטיקה ויותר כדורגל לפריפריה". כרגע משחקות 30 קבוצות בליגות המקצועניות (14 בליגת העל ו־16 בלאומית) ורובן מייצגות קבוצת עסקנים קטנה, חשבון בנק וג'ריקן מים עם כיתוב בלורד, מחשש שהקבוצה היריבה תנסה לגנוב אותו. אוהדים, או עניין ציבורי כלשהו, אין בקומבינה הזאת. היציעים הריקים ברוב המשחקים בשתי הליגות הבכירות מעידים כאלף עדים.
הראשונים להבין את זה ולתעל את המציאות הזאת למשהו חיובי היו מכבי ת"א ומכבי חיפה, שהפכו שתי קבוצות כאלה לקבוצות־בת על מלא, כולל מינוי צוותים מקצועיים מטעמן, כשאת המשכורות מממנות ההקצבות שאותן בנות מאומצות מקבלות מההתאחדות. והנה לכם קבוצות מילואים על חשבון תמיכות של מישהו אחר.
מבנה של 30 קבוצות בענף, שפועלות בו לכל היותר ארבע־חמש קבוצות מתפקדות וחמש קבוצות נוספות עם קהל אוהדים משמעותי, הוא בזבוז כסף משווע, שהיה יכול להתחלק אחרת ובאמת לסייע למועדונים מהדרג השני (דוגמת מכבי נתניה או הפועל פ"ת) לתת פייט לאריות מחיפה, באר־שבע ות"א.
צריך לקבל החלטה כואבת לצמצם את מספר הקבוצות המקצועניות ל־20 (עשר בלאומית ועשר בליגת העל), עם שלוש יורדות ועולות, כשאחת נקבעת בפלייאוף כמו באנגליה. החשבון פשוט: פחות מקומות, יותר תחרות, יותר כסף, יותר עניין אמיתי. אבל יותר מדי מועדונים התרגלו לקבל יותר מדי כסף שלא לצורך, אז מה הסיכוי ששינוי כזה יקרה?
