אחרי פיצוץ שיחות המו"מ עם האופוזיציה והביקורת החריפה מתוך מפלגתו, ראש הממשלה מבין כי הוא לא יכול לזנוח לגמרי את התוכנית המקורית, והודיע אתמול כי בכוונתו לקדם את חוקי הרפורמה המשפטית. כעת, מתכוון נתניהו לצאת בחקיקה חד־צדדית בהליך מדורג שעל עקרונותיו ומסגרת הזמנים שלו ידונו ראשי הקואליציה בימים הקרובים.
בשונה מבליץ החקיקה שהובילו עד כה שר המשפטים לוין ויו"ר ועדת החוקה ח"כ שמחה רוטמן, נתניהו מתכנן חקיקה מדורגת, שבכל פעם תתמקד בהצעת חוק אחת. ראש הממשלה לוקח בחשבון את ההשפעות של החקיקה על עוצמת המחאות, כמו גם היחסים של ישראל וארצות־הברית וכמובן הזמנתו לבית הלבן, וכן את ההשלכות הכלכליות שיהיו לכך.
הצעת החוק הראשונה שתקודם היא צמצום עילת הסבירות על בסיס מתווה השופט סולברג. המשמעות: בית המשפט לא יוכל להתערב בהחלטות של מדיניות הממשלה וגם במינויי שרים, אלא רק על ענייני זכויות אזרח ופרט. השופט סולברג, שנחשב לשמרן, קרא בעבר לצמצם את עילת הסבירות בכדי לשמר את עקרון הפרדת הרשויות, כך שהרשות השופטת לא תזלוג בעבודתה לזו של הרשות המבצעת.
נוסח זה כבר הובא להסכמות בשיחות בבית הנשיא – על אף שגנץ ולפיד מכחישים זאת – ולכן מצד הקואליציה מדובר בצעד מתבקש. אם יקודם החוק, הוא יסייע להשיב את יו"ר ש"ס אריה דרעי לשולחן הממשלה, אך לא מבטיח זאת מאחר והוא נפסל גם בעילת השתק שיפוטי (מצב שבו הציג במשפטו טענות סותרות). גורם משפטי בכיר הבהיר כי על פי נוסח החוק החדש, גם מקרים כמו של ח"כ דרעי לא ייפסלו, ומסתמן שהוא יוכל לשוב ולכהן כשר אם החקיקה תושלם. כך או כך, הצעת החוק לצמצום עילת הסבירות תקודם בקרוב מאוד, והשאיפה היא להעביר אותה בכנס הנוכחי לפחות בקריאה ראשונה.
בסוף יולי תצא הכנסת לפגרה בת חודשיים וחצי ותשוב לפעילות רק ב־15 באוקטובר. רק אז, יקודמו הצעות החוק הבאות. ולכן סביר להניח שלא יסכמו מעכשיו על הנוסח שלהן, או שהנוסח המוצע יעבור עוד שינויים.
הצעת החוק השנייה שתקודם היא חוק היועמ"שים, שבמקור הציעה כי עמדתם של היועצים המשפטים למשרדי הממשלה לא תחייב אותה. עדיין לא ברור איזה נוסח של חוק זה יקודם, אולם ככל הנראה יהיה זה אחד שדומה יותר ל"מתווה העם" של הנשיא. על פי ההסכמות, הושג ויתור על הגדרת היועץ המשפטי למשרד הממשלתי כ"משרת אמון של השר", אך עם זאת תהיה עמידה של הממשלה על מעורבות ממשית של השר והמנכ"ל שלו בוועדת האיתור כדי שתאפשר לשר להשפיע באורח מכריע מי יהיה היועץ שייבחר למשרד.
מאחר והיועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב־מיארה מתנגדת לשינוי, ההערכה היא שהוא יוגש על ידי שר המשפטים, באמצעות חקיקה פרטית, למשל של רוטמן, באופן שיעלה בקנה אחד עם ההבנות שהושגו בבית הנשיא. על פי ההבנות, אם יועץ משפטי למשרד לא יסכים לייצג את השר בבג"צ – השר יוכל לקחת ייצוג פרטי. כמו כן, שר שיש לו חילוקי דעות מהותיים ומתמידים עם היועץ המשפטי שלו, יוכל להעבירו מתפקידו באישור ועדה בכירה בת חמישה חברים. עוד יוחלט שכהונת היועמ"ש תהיה בת 7-6 שנים.
אחת הסוגיות היותר מורכבות, שגם התקשו להגיע לכלל הסכמה עליה, היא הצעת החוק המבקשת לשנות את הרכב הוועדה לבחירת שופטים. לוין, בתוכניתו המקורית, רצה להעניק רוב מובנה לקואליציה בוועדה, כך שיהיה לה כוח משמעותי בבחירת השופטים בישראל, וגם כמובן את נשיא בית המשפט העליון הבא. אלא שנתניהו חושש לעשות שינוי מהותי שכזה גם מצד הביקורת הרבה על הפיכת מינויי השופטים לפוליטיים, וגם בשל לחצים רבים שמפעילים גורמים רמי דרג במערכת המשפט.
בשלב זה, השר לוין מבין שאין כל היתכנות להעברת החוק לשינוי הוועדה לבחירת שופטים, ולכן עיניו נשואות לבחירות הדרמטיות ללשכת עורכי הדין שייערכו מחר. בבחירות אלה יוכרע אם ראש הלשכה הנבחר יהיה עו"ד אפי נוה, הנחשב למקורב לימין, או עמית בכר הנחשב למי שמתנגד למהפכה המשפטית (על הקרב על רשות הלשכה ראו בהרחבה עמוד 6).
