חופרים לנו שכסף זה אסון. ולא רק זה. שכסף מעוור, מטמטם, מפלג. יש אפילו פתגמים. כסף זה לא הכל בחיים, מרבה נכסים מרבה דאגה. ומפה לשם האירוע הזה שבו שטרות או ביט מחליפים ידיים עובר מסע דה־לגיטימציה כבר דורות. לא אצל כולם. אבל רבים מדי גדלים בחוויית ניכור ביחס למה שהוא בסך הכל תחליף. להנאה, מאמץ, קנייה.
עכשיו נחשו איזה קו תודעתי משרתת "שישה אפסים"? אז כן, ברור, יש חיים, יש אמונות ויש עלילות. ובעלילה של סדרת הדרמה החדשה של כאן 11, שמאגדת חבורה של מיליונרים טריים סביב סדנה שמנחה איילת (רוני דלומי) ואמורה לתת להם הגנה מהמיליונים שנופלים עליהם מהשמים, חייבים לבוא בומים. אחרת, ברור, אין סיפור.
אז אצל כל הדמויות, אחרי החיוך ממנהל הבנק, המציאות מתחילה להתערבב. יש את זו שמגלה שאחרי הזכייה לחתן שלה לעתיד נדפקת הקופסה, וספקות לגבי החתונה מתחילים להיערם לה; יש את הפנסיונר שבערוב חייו והמיליונים מקבל אומץ לצאת מהארון מול אשתו; יש את ההוא שמגלה שהוא הולך להפוך לאבא נגד רצונו.
סורי על שרשרת הספויילרים. יש מצב שהייתי צריך להזהיר קודם. בכל מקרה, ישועות וברכות לא נראה שבאות מהמיליונים האלה לטיפוסים ששם. למרות שבחיים שמחוץ למסך של כאן 11, דרמות בכל מקרה מתרחשות לאנשים. ואולי יותר נחמד לעבור אותן באזור חיוג מאלדיביים, כשבעו"ש יש יותר מספרים. רק שכאן הזכייה, חלומות ההתעשרות, הופכים לנטל. הדולרים לסלעים. ואלה מהלוטו והטוטו הם סוג של גובים. נותנים כסף, תולשים פיסות מהחיים.
ואחרי כל זה, שישה אפסים היא סדרה ליגה. בעיקר ברמה האנושית, ברמת הנחמה לצופה. גם כי צרות של אחרים זה אירוע מסקרן, מרגיע במידה. על אחת כמה וכמה צרות של עשירים. וגם כי זו סדרה שמשוחקת מעולה. בעיקר בעיקר בזכות שלמה בראבא וליאורה ריבלין.
יש שם, על ההתחלה, איזו סצינה פרייסלס, של בראבא, צבי הקיבוצניק המזדקן. ננעל בשירותים. לא אומר דבר. והמבט שלו, המבט שלו. כל המשקל של העולם המזורגג הזה על המבט שלו. הרצתי קדימה ואחורה.
וריבלין היא פרייסלס בדמות השתלטנית, שהקרקע תחתיה מתערערת. והיא מתכחשת, ובאותה נשימה מנסה לאחוז בעולמה. וככל שאוחזת, ונושמת, הוא נשמט יותר. ואתה עצוב וגם שמח לאיד. כי אם כבר קורה שקרקע נשמטת, אז אולי עדיף שיקרה כלקח לאחת בדמותה.
ובין בראבא לריבלין, בני זוג בסדרה, קיבוצניקים לכאורה חסרי דאגות, אתה יודע מהרגע הראשון, שזה לא הולך להיגמר באושר ועושר. לא להם, וכנראה שלא לשאר הדמויות. וזו אולי גם השורה התחתונה בשישה אפסים. שום באושר ועושר לא יהיה פה. איך אומר הפתגם? כסף מעוור עיני חכמים. לפעמים, אם זה מתלבש בעלילה, גם של תסריטאים.
בקטנה
על השרות גילה גמליאל וגלית דיסטל אטבריאן שמעתם? בטח שמעתם. וואי וואי, איזה מילים, האמת, לא נעים. ובאולפנים? חלקם כיחכחו, ציקצקו, נאנחו, ואז כאילו זה "פסוקו של יום" הקריאו בלהט ובהטעמה ציטוטים. עד שלא נותרה ברירה אלא להרחיק מהמסך ילדים. אגב, אם אתם מחפשים את המהדרים, ב"מהדורת חמש" עם מאיה ראכלין של כאן 11, גילו בגרות והקריאו על רקע צחקוקים.
