"שמיים אדומים" היא עדות לכוחה ולהשפעתה של הפוסט־טראומה. הסדרה של "רשת" מתרחשת סביב האינתיפאדה השנייה, כלומר לפני יותר מ־20 שנה. הספר שעליו היא מתבססת יצא ב־2018, כלומר גם הוא נכתב ממרחק משמעותי. יחסית לאירוע כה מכונן, שחולל מהפך תודעתי עצום במדינה, אפשר היה לדמיין שסדרות כאלה ישטפו את המסכים עוד לפני שמישהו דמיין את "פאודה". ובכל זאת, היה צריך להמתין עד 2023 (ולהצלחה הכבירה של "פאודה") כדי להיזכר בכותרות המדממות בעיתונים של אותן שנים.
אולם מה שמעניין הוא שהסדרה משקללת בדיעבד את תפיסת העולם הקולקטיבית שהתעצבה אז: ההקשרים המורכבים של קריסת תהליך השלום (שלא לדבר על הכיבוש) נזנחו לטובת טובים, רעים ובלתי מעורבים. זה לא בלתי צפוי לאור רשימת היוצרים, עם שמות כמו רון לשם ועמית כהן (לצד דניאל אמסל ודניאל שנער, מחבר הספר), שמתמחים ב"יורים ובוכים", הז'אנר שעליו "שמיים אדומים" נמנית במובהק. לפחות הקריינות המאוסה בתחילת הסדרה, מאפיין קלאסי, לא חוזרת בשני הפרקים הראשונים.
הפעם זהו סיפור של חברות במבחן בין סער הישראלי (מאור שוויצר) ועלי הפלסטיני (אמיר ח'ורי), שאחיו רא'אד (ג'ורג' אסקנדר) הוא "הצייר", בכיר המבוקשים באותה עת בגדה המערבית. בשל הלחץ ללכוד אותו, השב"כ וצה"ל מנצלים את הרגישות של סער (שהוא גם גאון סייבר, מתברר) כלפי עלי כדי להגיע לאחיו. בתווך ניצבת ג'ני (אנני שפירו), בת זוגו של סער וחברה קרובה של עלי, במה שנראה כמבוא למשולש רומנטי שיתרגש על הצופים והצופות בתוך כל הפיצוצים וראשי התיבות הצבאיים.
לצד אקשן אפקטיבי ובימוי מצוין של אלון זינגמן, "שמיים אדומים" סובלת מהצורך לפצות על האיחור במועד באמצעות הגזמות על גבול הפרודיה. לראות קצינה בדרגת סגן (אלונה סער, בהיפוך מושלם לעומת "המפקדת"), נלהבת ומקושרת ככל שתהיה, מחליטה את מי לחסל ומתי, זה לא דרמה אלא סאטירה. חסרה רק סצנה שבה היא צורחת על אריק שרון שהוא פחדן. למרבה הצער, אם כי לא במפתיע ביצירה שטופת טסטוסטרון, גם התפקיד של ג'ני נכתב כקלישאה (על נשים, על אמריקאים, רק תבחרו). השיא שלה הוא, איך לא, סצנת סקס וולגרית בין אישה נלהבת לגבר טרוד על רקע דיווחי נפגעים.
ובכל זאת, "שמיים אדומים" מספקת את הרעב התמידי לאדרנלין, ותמיד רצוי להיתקל ביעקב זדה־דניאל בפריים טיים, אם כי אחרי ההופעה המרשימה שלו ב"אלף" ניתן לשחרר אותו מתפקיד איש הביטחון המיוסר. גם הכריזמה של אמיר ח'ורי מעניקה לעלי את מה שהטקסט לעיתים מפקיע ממנו. והכי חשוב: לפגוש דרמה מושקעת במשבצת שבה רק לפני שבועיים הלבינו אנס מורשע, זאת כבר התקדמות.
