קשה לקבוע כיצד הטיה מגדרית, כלומר ייחוס תכונות מהותניות לנשים וגברים רק על סמך מינם, פועלת את פעולתה המזיקה בעולם. קשה, כיוון שזו הטיה שטיבה לשכון מאחורי התודעה ולהתאפיין בחוסר מודעות.
דו"ח ה־SIG של האו"ם שפורסם לאחרונה, הבוחן שוויון מגדרי – ושבו קיבלה ישראל את דירוג תחתית החבית – ניסה לבדוק גם את זה. וכך קיבלנו הצצה אל מאחורי הקלעים של מצבו העגום של המין האנושי: רבע מכלל אוכלוסיית העולם חושב שהכאת אישה היא רעיון לא רע, מחצית מאמינים שגברים מתאימים יותר למנהיגות, וכל השוואה בין שתי נשים היא הגיונית בהינתן ששתיהן חולקות איברי מין דומים.
טוב, את הפרמטר האחרון הוספתי אני בעקבות מאמרו של יובל אלבשן, שהתפרסם ביום שישי בעיתון זה, שבו ערך השוואה בין מובילת המחאה ד"ר שקמה ברסלר לח"כ טלי גוטליב, ולאחר שקראתי את דבריה החשובים ומאירי העיניים של יעל יחיאלי – מייסדת מיזם 5050 לשותפות ושוויון מגדרי –באתר "פוליטקלי קוראת". לטענתו של אלבשן, גוטליב וברסלר מייצגות שני צדדים של אותו מטבע. שתיהן, כך הוא מאבחן, הצליחו בעולמות גבריים, ויתרו על קריירה למען הגשמת אידיאולוגיה, ניחנו באופי לא מתפשר ומובילות לדאבונו "שיח של הכנעה ולא שיח של הסכמה", ושתיהן – טוב, כאן כבר היה קשה אפילו לכותב עצמו למצוא מכנים משותפים נוספים – מגדלות ילדים מנישואים קודמים. אכן, דמיון מצמית. באותה מידה יכול היה אלבשן להשוות את גוטליב או את ברסלר לבורקס פטריות במקום זו לזו, משום שלכולן יש חלל בטני העשוי לתפוח.
ההשוואה בין מנהיגת מחאה אזרחית, שעושה לילות כימים על מנת למנוע בליץ חקיקה שידרדר את ישראל למחוזות הדיקטטורה, לבין עו"ד שנבחרה בזכות שריון ברשימת הליכוד וזכתה בג'וב לא רע, מתבסס על דמיון יחיד – המוכנות שלהן "לפרק את הבית המשותף". האם גם שני גברים שונים בתכלית, יכלו לככב במאמר כתאומים סיאמיים המפרקים בית? אני לא בטוחה.
יצירת הסימטריה, מאבחנת יחיאלי, יכולה להתקיים רק על מצע של הטיה מגדרית. אלבשן, היא טוענת, ממש כמו המתואר בדוח, "לא מודע לדעות הקדומות שלו, ולכן מבחינתו הוא רק כתב על שתי נשים שנראות לו דומות. אבל בין השורות הוא מבקש מהן להיות מתונות יותר ונחמדות יותר, כפי שמצופה מנשים".
מעניין, חשבתי, כיצד היה מגיב אלבשן אם היה מוצא עצמו מולחם, נניח, לאלדד יניב. ומדוע לא? שניהם גברים שהצליחו, מגדלים ילדים וזקנקן, ושניהם, בעקבות הקרע בעם, הצליחו למתג עצמם כפשרנים שוחרי טוב ולירות באינטנסיביות נזיפות מאחדות לכל הצדדים. שניהם כמובן קוראים ל"הסכמה רחבה", או במילים אחרות, בקיצוץ יכולתו של בג"ץ לעמוד לצידן של נשים ומיעוטים אחרים.
הממשלה החדשה – שמכפיפה את המדיניות שמנחילים גורמי קיצון על נשים, מעבירה חוקים שנותנים עדיפות לחוקי התורה המפלים נשים על פני המשפט האזרחי, ושמתעלמת ביודעין מתופעות של הדרת נשים וסילוקן ממוקדי הכוח – תדרדר את ישראל עוד למטה. אבל בניגוד לסטטיסטיקות, קל יותר לראות אפליה המעוגנת במספרים – בין אם כאלה המצביעים על פערי שכר, ובין אם המונים את קורבנות האלימות והרצח העולים. הטיות מגדריות, לעומת זאת, הן השמן המניע את גלגלי הפטריארכיה.
