מאות בני אדם ליוו למנוחות את נחמן שמואל מורדוף (17), בבית העלמין בשילה שבדרום השומרון. דקות רבות עברו ללא הספדים, עקב זעקות שבר ובכי מצד המשתתפים ובני המשפחה. נחמן, תושב גבעת המאחז אחיה שבבנימין, הותיר אחריו הורים ושבעה אחים ואחיות.
חיים מורדוף, אביו של נחמן, ספד לו: "נחמן האהוב שלנו, אנחנו אוהבים אותך, אנחנו אומרים תודה רבה, אני ואמא, וכל הילדים, כולם. תודה רבה השם שזכינו, זכינו להיות איתך".
אביו הוסיף בכאב: "היית כל כך מחובר לאדמה, היית עושה לנו שיחות התחזקות. זה דברים שלא מוצאים היום אצל בני נוער. תמיד חזרת ואמרת: 'אבא, אמא, אל תפחדו, אל תדאגו'. כמה דאגת שלא נדאג. היית האור של הבית".
פנחס ברדה, סבו של נחמן, אמר כי "היית רועה צאן. אף פעם לא פגעת, אף פעם. היית ישר ואמיתי. אני מבקש סליחה אם פגעתי בך, על כל מה שאני לא יודע, אולי היה משהו".
אליהו ברדה, דודו של נחמן, סיפר: "נחמן, אהוב שלנו, אומרים שיש לנו קצת דמיון בקול, אז חשבתי מה היית אומר אם היית פה. תמיד היית עצמאי. היית מכניס קצת הומור, כמו שתמיד עשית. תמיד היית מסתובב איתנו. איך הוא היה אומר: 'אל תדאגו, הסתדרתי עם טרמפ עד המקום'. נשמה טהורה שלנו, ישר, תמים, בעל חסד. חלוץ אמיתי".
הרב חנניה פולק, רב היישוב אחיה, אמר כי "זכית להיות מהפירות הכי מתוקים של ארץ ישראל, ואתה כל כך אהבת את הארץ, כל כך היית מסור לה, כל כך מחובר לאדמה הקדושה הזאת. עכשיו אתה נטמן, הולך להיות עטוף כולך ברגבי האדמה שכל כך אהבת".
משפחתו של נחמן שיתפה כי הוא היה "ילד חייכן, נמרץ ואהוב על כל חבריו. תמיד עסק בקודש, בעזרה לזולת, בחיוך וחיזוק לחלש, היה בעל יושר, אמת וכיבוד הורים". במשפחה הוסיפו כי הוא "ראה ללב אדם ולא כלפי חוץ וכך התחבר לאחר ממקום של תום. הדיבור שלו היה בעיקר בעזרת החיוך המקסים. אהב את האדם ואת הארץ. ידיו היו מחוספסות מעבודת כפיים באדמה אותה כל כך אהב. את החיבור לאדמה ולבוראו עשה דרך בעלי החיים אותם אהב, ואיתם אהב לטייל בין שביליה של הארץ הזו כשרעה את הצאן ודאג לו ממש כפי שלמד מאבותיו. החלוציות ואהבת הארץ, האדם וכל בריאה בעולם, היו מקורות האנרגיה אשר מילאו אותו. התום השקט והחיוך היו תמונת נשמתו".
