אלפים ליוו שלשום בלילה את הראל מסעוד בדרכו האחרונה. הם הגיעו כדי לחלוק לו כבוד ולחבק את בני המשפחה באבלם הכבד מנשוא. כולם ידעו לספר על צעיר מיוחד, שאהב בכל מאודו את אדמת ישראל.
אחיותיו של הראל, טליה ורננה, עוד לא עיכלו את גודל האסון. "הראל היה אח מדהים", סיפרו. "כל מה שעשה, הוא עשה מתוך האמונה שלו. כולם צריכים ללמוד מזה, במיוחד בדור הזה. הראל היה רוצה שנתעורר ושנאמין. שכל אחד ילך בדרך שלו".
הראל התגורר במאחז בבנימין, סיפרו בני משפחה, ונהנה להיות רועה צאן. "הוא היה ילד מיוחד מגיל קטן, הייתה בו אהבת אדם", סיפרה דודתו נעמה אליאס. "הוא גדל בבית עם ערכים, תמיד ראה את האחר ודאג למי שסביבו. בשלב של הצבא הוא לא ויתר על יום אחד, ונלחם במקומות גם קשים. הוא אהב את האדמה ונתן את כל כולו לארץ ישראל. ההורים שלו השרישו בו את זה מגיל קטן. להוריו היה חשוב להעביר לו מה זה לשמור על אחדות".
הדודה הוסיפה בכאב: "אם הוא היה פה עכשיו, הוא היה אומר שהוא נמצא במקום הכי חשוב. ארץ ישראל. זה זמן לחזק את המשפחה ואת עם ישראל. היו לו המון חברים, אותם בחר לפי הנשמה. הייתה לו נשמה גדולה הוא היה ילד צדק. הראל הקריב את עצמו למאחז, למקום שהוא גר בו. היה לו חשוב לשמור על המדינה. הוא היה נשאר שם חגים שבתות. הוא ויתר על הדברים החשובים לו למען ארץ ישראל".
"בפעם אחרונה שראינו את הראל הייתה ביום העצמאות", סיפרו אחיותיו. "הלכנו לחווה שלו. הוא עשה לנו סיור והיה כל כך שמח. זו הייתה הפעם האחרונה שראינו אותו. הוא הקים חווה ליד כוכב השחר, וזה רק הוכיח כמה הוא היה בנאדם עצום. הוא עשה את זה והלך אחרי האמת שלו. התוכניות שלו היו ליישב את ארץ ישראל ולהתחתן. אנחנו רוצות להמשיך את הדרך שלו. די לשנאה ולבלבול. הראל היה רוצה אחדות במדינת ישראל".
אחיו סיפר כי "אחד הדברים הכי גדולים שלמדתי ממנו זה המסירות. אהבת הארץ הייתה הדבר החשוב ביותר עבורו".
הלל מסעוד, בת שבע וחצי, אחות של הראל, סיפרה כי "הראל היה האח הכי טוב, כי הוא היה מאוד מצחיק והיה כיף להיות איתו. הוא כל היום רצה להיות איתנו. ביקרנו אותו במקום שהוא גר. הוא גר במקום שנראה כמו אוהל. אני אתגעגע לחיבוקים שלו. הוא קרא לי בכינויי חיבה, ואהבתי לשחק איתו. הייתי רוצה שכולם ידעו שהוא היה אח טוב".
