חצי שנה תחלוף מהפיגועים בדולפינריום ובמסעדת סבארו בקיץ 2001, עד שאביב כוכבי, אז מח"ט הצנחנים ולימים הרמטכ"ל, יקבל אישור להשתלט על מחנה הפליטים בלאטה בשכם, שנתפס בצה"ל כיער השחור, זה שכניסה אליו תזרים נהרות דם בסמטאות מהצפופות בעולם. "ביום הפעולה, בשש בערב, קיבלתי הודעה שהמבצע לא מאושר. אחרי שעה קיבלתי הודעה שמאושר, אבל להיכנס רק לפינה אחת של המחנה. אחרי שעתיים הנחיה אחרת, ולאחריה קיבלתי אישור להיכנס, אבל את אחת הפינות של המחנה, שצמודה לעיר שכם, לא אישרו לנו לסגור. גם זה אירוע שמבטא את הדילמות והחשש שהיו הן בדרג המדיני והן בדרג הצבאי. מטרות המלחמה שנקבעו על ידי הדרג המדיני היו עדיין מוגבלות".
עכשיו הוא בחופשת שחרור, אחרי ארבעה עשורים מתרגל להביט מבחוץ, ואני חוזר לאינתיפאדה ההיא לצורך כתיבת סדרת הדרמה “שמיים אדומים” (רשת 13).
כשקיבל את האור הירוק, בתל א־ראס, המשקיף על בתי מחנה הפליטים, כוכבי אסף את קציני החטיבה. היו להם 48 שעות להיערך. "קבענו הנחת יסוד חריגה שלא הולכים בסמטאות. זה גם עניין של תחבולה כדי לא לספק לאויב מטרות, וגם עניין של הגנה על חיילינו. שבועיים קודם עשינו מעצר שבו פרצנו אל בית המחבל דרך הקיר, ומכאן בא הרעיון. אמרנו, רגע, בואו נאמץ את פתרון הבוטיק הזה, ונהפוך אותו לשיטה".
כוכבי מתאר בשיחה, שתתפרסם במלואה מחר ב"7 ימים" את המתח שהיה לאורך המבצע בין המערכות הפוליטית והביטחונית והחשיבות של הגיבוי האמריקאי.
"בדיעבד אנחנו יכולים לומר שנכון היה לקבל את ההחלטה לצאת למבצע חומת מגן חודשים רבים קודם, אבל היה ניסיון אמיתי, לגיטימי, למצות את הפתרון לא דרך לחימה.
למדינת ישראל יש שיקולים רחבים יותר. ארה"ב דחפה מאוד חזק לקיום תהליך הסדרי, וישראל גם רצתה למצות אותו וגם רצתה לשמר את ארה"ב לצידה. ארה"ב היא יסוד בשיקולי הביטחון הלאומי שלנו, וכל מי שמזניח את העיקרון הזה או כל מי שמזלזל בזה הורס, סודק יסוד מרכזי בתפיסת הביטחון שלנו. שלנו ולא של האמריקאים".
היו מצבים שייעוץ משפטי הגביל אותך? זו סיסמה שמנופפים בה.
"היו סוגיות קונקרטיות סביב סוגי מעצרים שניתן לבצע, או איזו הפעלת לחץ ניתן לקיים על אזורים שמהם יצאה פעילות טרור. הרגע שבו בית המשפט העליון בהרכב בראשות אהרן ברק קבע שמדינת ישראל נמצאת בסכסוך מזוין עם הפלסטינים ושלא מדובר בפעילות שיטור, היה קו פרשת מים, שממנו והלאה כל ההתייחסות לשיטות הלחימה בטרור השתנתה לחלוטין, לא רק שלנו ושל בית המשפט, אלא גם של הקהילה הבינלאומית, בין היתר בגלל הקרדיט הגבוה שיש לבית המשפט העליון בעיני העולם".
הרמטכ"ל לשעבר התייחס גם להשלכות האינתיפאדה ההיא על החברה הישראלית, ועל השסע החברתי שמחלחל לתוך הצבא: "כל מפקד חייב להיות ער לכך שחייליו חשופים לכל מה שקורה בחוץ, שיש להם דעות ואמונות משל עצמם, וניתן וצריך לכבד אותם. אבל בכל מה שקשור לתפקוד המשרתים בצבא ולביצוע תפקידם ומשימותיהם, אסור בתכלית האיסור שדעותיהם של המשרתים ובוודאי מעשיהם יהיו מושפעים מכך. לא במקרה הכנסנו לפני שנתיים את עיקרון הממלכתיות למסמך רוח צה"ל, העיקרון מדגיש את העובדה שמרגע ששמת על עצמך מדים אתה קודם כל משרת את המדינה וממלא אחר ההחלטות הצבאיות והן גוברות על שיקולים אחרים. זה לא מעניין עכשיו אם אתה חושב שזה נכון או לא נכון להיכנס למחנה הפליטים בלאטה ולפעור חורים בקירות, ומה דעתך כשאתה נשלח אחרי שבועיים לפנות את יצהר ג'".
