למרות הייחוס המשפחתי, טוראי יונתן טל (19) מתעקש שדווקא לא ממש התכוון להגיע לחטיבה 7. "בכלל רציתי נח"ל, אבל הגעתי לשריון", הוא מודה. "כנראה שכל שיחות המורשת המשפחתיות חילחלו בסוף".
יונתן הוא דור שלישי בחטיבה, שבה שירתו לפניו אביו גיא וסבו יהודה, שהיה סמג"ד בחטיבה. לפני כמה שבועות, בתום מסע תג לטירוני החטיבה, קיבל יונתן שיחה שבה נקרא להיפרד מסבו שהיה על ערש דווי. "סבא לא יכל להגיע למסע", הוא משתף, "אבל מיד בסיומו נסעתי להיפרד ממנו והוא העניק לי את תג היחידה שלו משנת 1957. סבא כבר לא כל כך דיבר, רק הצדיע לי, אבל ידע שאני בשריון ובחטיבה 7, וזה בוודאי שימח אותו. השריון זרם לסבא שלי בדם".
יומיים לאחר מכן הלך יהודה טל לעולמו בגיל 85.
"קשה לי להסביר את זה", מספר יונתן. אבל אחרי שהוא נפטר הפכתי להיות חדור מטרה. זה מילא אותי ברצון להמשיך במסלול גם בשבילו".
ואכן, ביום שישי נערך מסע כומתה, הטקס האחרון בהכשרת הלוחמים שבסיומו חיכתה ליונתן הפתעה. אלוף (מיל') חיים ארז (87) ששירת כמח"ט 7 וסבא יהודה ז"ל היה פקודו במלחמת יום הכיפורים, הגיע והעניק לו את הכומתה של הסב, שלא הספיק לעשות זאת בעצמו. "זה היה מאוד מרגש", מספר יונתן ואביו גיא מוסיף, "הרגשתי שזו סגירת מעגל שאבא שלי היה רוצה".
גם האלוף במיל' ארז התקשה להסתיר את התרגשותו. "קודם כל טקס של 300 חיילי שריון חדשים זה אירוע מרגש בפני עצמו", הוא אומר. "ובמיוחד להעניק כומתה לנכדו של חברי הטוב יהודה. משפחה שבה שלושה דורות של שריון. יהודה, שהיה בפיקודי במלחמת יום הכיפורים, לחם בגבורה ובחוכמה, ונשמר בינינו קשר חזק לאורך השנים. חשוב לשמר את המסורת של לוחמי השריון ולספר על גבורתם של אלו שבזכותם אנחנו פה".
