ביום רביעי האחרון, יום ההלוויות של הרוגי הפיגוע בעלי ויום הפוגרומים בכפרים בגדה, הגיעו ראש הממשלה, שר הביטחון והרמטכ"ל למיפקדת פיקוד המרכז בירושלים. הדיון התמקד בגילויי הטרור בשטח, מצד פלסטינים ומצד יהודים. בצלאל סמוטריץ', השר במשרד הביטחון ושר האוצר, לא הוזמן. למרות שהוא ובן גביר חברי קבינט מרכזיים, נתניהו מקפיד לא להזמין אותם לדיונים ביטחוניים: חשוב לו לשמור על מראית עין ממלכתית, מרוסנת.
אף על פי כן, סמוטריץ' היה שותף מלא לדיון, באמצעות הטלפון. ההחלטה, להכשיר כפעולת תגמול בנייה של עוד 1,000 יחידות דיור בהתנחלויות ואת המאחז אביתר, נוסף ל־4,700 שהוכרז עליהן קודם, באה ממנו. לכאורה, נתניהו החליט, בעצה אחת עם גלנט. למעשה סמוטריץ' בדק, הכין, יבצע.
בפברואר רעשה הארץ בגלל הדרישה של סמוטריץ' לקבל את הסמכויות שהובטחו לו במשרד הביטחון. יריב לוין, שניהל מטעם הליכוד את המשא ומתן הקואליציוני, היה נדיב מאוד, או רשלני מאוד, במתנות שהעניק לשתי המפלגות הקיצוניות. שר הביטחון גלנט התקומם: איש לא טרח להתייעץ איתו לפני שפיצלו את משרדו. לאחר כמה ימים הושגו הבנות. גלנט חשב שניצח. הוא טעה.
ארבעה חודשים עברו מאז, והמהפכה לבשה סמוטריץ'. בקומה ה־15 של מגדל משרד הביטחון בתל־אביב, קומה אחת מעל ללשכת שר הביטחון, קם משרד ביטחון שני, ליתר דיוק - ממשלה שנייה, ממשלת יהודה. סמוטריץ' עושה את מעשיו בשקט, בשכל, בעורמה: כפי שדיווח עודד שלום בכתבה המעולה שפירסם ב"המוסף לשבת" של "ידיעות אחרונות", מינהלת ההתיישבות שהקים שולטת בחייהם של חצי מיליון היהודים שמתגוררים בשטחים ומכשירה את הקרקע לחצי המיליון הבאים. פורמלית, צה"ל הוא הריבון. זה מה שאנחנו משווקים לעולם. מעשית, הריבונות עברה לקומה ה־15.
ההשוואה המתבקשת היא עם אריאל שרון, שמילא תפקיד מרכזי בהצלחת מפעל ההתנחלות. אותה עורמה, אותו תחכום, אותה דבקות במשימה, אותה שותפות חשאית עם גורמים פורעי חוק. יהודה אליהו, המנכ"ל הכל־יכול שסמוטריץ' הביא לקומה ה־15, הוא בן דמותו של זמביש, זאב חבר, שידע לתרגם את הכוח הפוליטי של שרון לעובדות בשטח. השניים פועלים יחד גם היום: זמביש הוא המתווך, איש הקשר, בין גלנט לסמוטריצ'ים.
בכל זאת, יש הבדל בין אז להיום: אצל סמוטריץ' אלוהים הוא חלק בלתי נפרד מהחזון, הכל נעשה בשמו ולמענו. אצל שרון הרגליים היו נטועות בקרקע, לא בעולמות המשיחיים. שרון יכול היה לפנות התנחלויות כאשר חשב שהאינטרס הפוליטי מצדיק פינוי. סמוטריץ' יפנה רק ערבים.
ב־2017 פירסם סמוטריץ' את החזון שלו במאמר רחב יריעה בכתב־העת הימני "השילוח". "תוכנית ההכרעה", כך הוא נקרא. כדאי לשוב ולעיין במסמך הזה: בעוד שנים הוא ימצא את מקומו על הקיר בבתי־הספר, במקום מגילת העצמאות. הוא פותח במילים "אני אדם מאמין, מאמין בקדוש ברוך הוא, מאמין בתורה".
בצד המעשי הוא מציע להבהיר לערבים בגדה שפתוחות בפניהם שתי אפשרויות: מי שיהיה מוכן לוותר על שאיפותיו הלאומיות יוכל להישאר, בלי זכויות אזרח וזכויות תושב. מי שיסרב יאולץ להגר. אין במסמך מילה על גורלם של היהודים והערבים אזרחי ישראל, שלא יאהבו את ההכרעה הזאת: אולי גם הם יאבדו את זכויות האזרח שלהם, אולי גם הם יאולצו להגר.
סמוטריץ' איננו בן גביר: גם אם בלילות הוא חולם שהוא משיח, בימים הוא איש רציני, בעל יכולות. בתקופת כהונתו הקצרה כשר התחבורה הוא הוכיח שהוא יודע לקבל החלטות ולקדם אותן. הוא יודע לעמוד על שלו במשא ומתן, ולקבל הרבה יותר ממה שהבוחרים נתנו לו, הרבה יותר ממה שמגיע למפלגתו. כשר אוצר הוא מזרים כספים למפלגה ולמוסדות שלו, בלי להתרגש מהתגובה הציבורית. והעיקר, רוטמן, הזרוע המשפטית שלו, משחרר אותו ואת המדינה מבעיית הדמוקרטיה. אכן, הוא הגיע רחוק.
את נקודות החולשה אצל נתניהו הוא יודע לאתר ולנצל. לנתניהו יש חשבון מר עם גלנט מאז ליל ההדחה. הוא זוכר את ההמונים שזרמו לקפלן, את גל המחאה הגואה ואת צריבת הכישלון. התמיכה בסמוטריץ' היא הדרך שלו להראות לגלנט מי הבוס, ולעזאזל כל השאר.
ממשלת ישראל הבטיחה בוועידת עקבה להימנע מלהקים התנחלויות חדשות ולחזק את הרשות הפלסטינית. ההתחייבות ניתנה לרשות הפלסטינית, למצרים, לירדן והעיקר, לממשל האמריקאי. היא הופרה מהיום הראשון. כאשר הממשל האמריקאי פירסם גינויים התשובה הייתה: התחייבנו לארבעה חודשים בלבד. תוקף ההתחייבות פג ב־26 ביוני. תירוץ כזה יכול אולי להתקבל בבית־משפט בירושלים אבל לא בבית הלבן.
כאשר פורעים יהודים יצאו להבעיר אש וטרור בכפרים, הרמטכ"ל, ראש השב"כ והמפכ"ל פירסמו הודעה משותפת, מודאגת וקשה. בצה"ל ובשב"כ ייחלו להודעות גינוי מרבנים, מראשי המתנחלים ובעיקר מסמוטריץ' ובן גביר.
קרה ההפך. בן גביר נסע לשטח, לעודד את נוער הגבעות לרוץ קדימה. סמוטריץ' נזף במבקרים. "ההשוואה בין הטרור הערבי לפעולות־נגד אזרחיות פסולה ומסוכנת", כתב.
הים הוא אותו ים וסמוטריץ' אותו סמוטריץ', רק שעכשיו עובד אצלו ראש ממשלה.
אצל סמוטריץ' אלוהים הוא חלק בלתי נפרד מהחזון, הכל נעשה בשמו ולמענו. אצל שרון הרגליים היו נטועות בקרקע. שרון יכול היה לפנות התנחלויות, סמוטריץ' יפנה רק ערבים
