אחרי שסרטי הדוקו עליהן הפכו אותן לדמויות עגולות, אחרי שמבקרי המוזיקה החלו לקחת ברצינות את המוזיקה שלהן, אחרי ששלחנו את נועה קירל לאירוויזיון בהפקה שהייתה עשר דרגות מעל הנדרש - יש עוד מה להזדעזע מכוכבות פופ? על פי הדרמה הסאטירית 'איידול', כן. הסדרה אפילו טוענת, בגלוי ובסמוי, שלכוכבת פופ יש רק מה להרוויח מפרסום רע, אפילו הוא פוגעני ואינטימי. ובעצם, אפשר גם לפתוח את הרדיו או לעקוב אחר מצעדי ההאזנות ולשמוע שנועה קירל קוראת לעצמה 'פרובוקטיבית' - כלומר, מעוררת מחלוקת. מישהי שיכול להיות עליה פרסום רע.
'איידול', שהופקה על ידי סם לוינסון ('אופוריה') ואייבל טספיי (הזמר דה וויקנד, שגם מגלם - לא מְשחק - את התפקיד הגברי המרכזי), עוסקת בזמרת פופ צעירה ומפורסמת בשם ג'וסלין (לילי־רוז דפ), שנסחפת למערכת יחסים הרסנית עם טדרוס, מנהיג כת שמבטיח להוציא אותה מתקופה מקרטעת בקריירה. זו סדרה גסה, ולא משום שהיא כוללת הרבה סצנות מיניות ומציצניות, אלא כי היא מספרת סיפור עם מטפורות מאוד לא אלגנטיות. בסצנה אחת מנהליה של ג'וסלין מסבירים שלהתמודד עם מחלות נפש זה מקדם מכירות נהדר, ובסצנה אחרת טדרוס אונס אותה לשחזר בפרהסיה אירועי אלימות טראומטיים מילדותה כדי להשיל מעצמה את תדמית הנסיכה הטובה.
אמת, בפורנו יש דיונים מורכבים יותר במודל האדיפלי, אך עבור תעשיית המוזיקה שמוצגת בסדרה, תשומת לב היא המצרך המבוקש ביותר, ועינוי הוא פרקטיקה מקובלת להשגתה.
ובמעבר חד מאוד אלינו: 'פרובוקטיבית' של קירל מפאר איזו תחושה פורעת סדר, אבל לאורך כל השנה האחרונה שאלו את עם ישראל "איך תרצה את הנועה קירל שלך?" והתשובה הייתה "מאמי לאומית", "אייקון", "שליחה". גם כשח"כ משה גפני עקץ במליאה את תלבושת האירוויזיון של קירל - הוא זה שחטף את הביקורת. ימין ושמאל, דתיים וחילונים - כולנו רקמה אנושית אחת שזופה. המסר המילולי של 'יוניקורן', בתורו, לא לגמרי שונה מהמסר של 'פרובוקטיבית', 'פנתרה' או עוד מאות המנוני פופ מעצימים של קירל ועוד עשרות זמרות, שהן חלק מתרבות בינלאומית שלמה ומשגשגת של פופ. כן, סמנטית נועה קירל אומרת שהיא מעוניינת לעורר מחלוקת, אבל כל המעטפת, ההקשר, כל ההיסטוריה שלנו עם נועה - הכל זועק 'קונצנזוס'.
