שלושה אירועים, לכאורה לא קשורים זה לזה, התרחשו לאחרונה: ההסלמה הביטחונית ביהודה ושומרון, מחאת הדרוזים בצפון וניסיון המרד ברוסיה. לא קשורים לכאורה, ובכל זאת משקפים את אותה בעיה: היעדר משילות.
החמרת המצב הביטחוני בשומרון נובעת גם מגורמים חיצוניים, ועיקרם הניסיון האיראני להזרים לאזור כסף ונשק, אבל ההידרדרות במצב היא גם תוצאה של המדיניות הישראלית. במשך כ־20 שנה, מאז מבצע "חומת מגן", היה שיתוף פעולה ביטחוני בין ישראל לרשות הפלסטינית, וכל קצין בכיר ששירת ביהודה ושומרון יודה כי שיתוף פעולה זה סייע מאוד בלחימה בטרור. גורמי הביטחון הפלסטיניים פעלו באפקטיביות יחסית מסיבה פשוטה - כל כאוס מערער את מעמדם ומקרב את עליית חמאס.
אלא שאותם גורמים מתונים מבינים כעת היטב כי מדיניות ישראל השתנתה דרמטית: עד לפני חצי שנה תמכנו בקיומה של רשות פלסטינית יציבה ומתפקדת תוך השארת סיכוי כלשהו להסדר מדיני בעתיד, אבל כיום המדיניות שמובלת על ידי סמוטריץ' היא הפוכה, ותכליתה המוצהרת היא מיטוט הרשות הפלסטינית וסיפוח מלא של הגדה, כאשר תפקידם של הפלסטינים יהיה להיות משרתיהם של האזרחים היהודים שישלטו בהם. היות וכך, אין לרשות הפלסטינית שום אינטרס להבטיח שקט - שינוצל כולו נגדם - ולכן הטרור עולה. הממשלה היא זו שפוגעת במשילות ביהודה ושומרון, וזאת על ידי עידוד של הקמת מאחזים בלתי חוקיים (מהלך הפוך למשילות), על ידי תמיכה משתמעת במעשי ונדליזם של מתנחלים נגד שכניהם הפלסטינים, וכן על ידי תמיכה במבצעים צבאיים גורפים שבהכרח יקרבו עוד יותר את קריסת הרשות הפלסטינית.
בן גביר נבחר בעזרת ההבטחה להחזיר את המשילות, אך המשילות אליבא די בן גביר איננה חיזוק חוק וסדר אלא דבר אחר - מצב שבו היהודים יוכיחו לערבים (ולדרוזים) מיהו בעל הבית. לפי ההסכם הקואליציוני היו צריכות פלוגות מג"ב ביהודה ושומרון להיות כפופות אל בן גביר (ישירות), וכך תוקם ביהודה ושומרון מיליציה פרטית שתפעל ללא קשר לשרשרת הפיקוד הצבאי באזור זה. בהתאם, לפני כחודש קיבלה הממשלה החלטה מוזרה - להקים "משמר לאומי" בעלות של מיליארדים. "משמר לאומי" הכפוף לשר היא מיליציה שלא ברור מה תכליתה ומהם גבולות האחריות בינה לבין שרשרת הפיקוד המשטרתית. זהו הליך שמסכן ישירות את המשילות במדינה.
במקביל, עולה זעקה של הציבור הדרוזי. הטריגר הוא סכסוך בנוגע להקמת טורבינות רוח על אדמות מג'דל שמס, אבל ברור כי יש כאן התפרצות של תסכול רב־שנים. מדינת ישראל פועלת בשיטתיות נגד ציבור נאמן ומסור זה. למשל, היישוב בית ג’ן בגליל: יחסית לגודל האוכלוסייה זהו היישוב שמספר הנופלים בו בשירות הצבא והמשטרה הוא הגבוה במדינה, אך משרדי הממשלה מונעים ממנו כל התפתחות, בניגוד ליישובים יהודיים באזור. דוגמה מקוממת לא פחות היא "חוק הלאום", שמבחינת הדרוזים הוא כמו בעיטה בבטן - כי הוא מגדיר אותם במפורש כאזרחים סוג ב'. ממשלה נורמלית משיגה משילות על ידי שיתוף מכבד של אוכלוסיות, ולא על ידי התנהגות כוחנית שתכליתה להראות להם "מי בעל הבית".
ניסיון המרד שדוכא ברוסיה בסוף השבוע אינו קשור אלינו ישירות, אבל הוא מוכיח שוב כי אסור למדינה לעודד קיומן של מיליציות חמושות - שכן אלו מפלצות שבתחילה נאמנות למי שהקים אותן, אבל אחר כך לא מהססות לטרוף את מי שאיפשר את קיומן.
