הרבה שואלים אותי, אז איך זה להיות מפקדת הדבורה הראשונה בצה"ל? איך זה להיות עם לוחמים גברים על ספינה כשאין לאן לברוח? אני שואלת את עצמי את השאלה, למה זה צריך להיות שונה? כי אני נראית שונה מגבר? כי יש לי זווית הסתכלות שונה? ואז אני עוצרת לרגע ומשיבה את התשובה המנומסת, שלהיות מפקדת דבורה זה אתגר, כי זה דוחק אותך לקצה להיות התצורה הכי טובה של עצמך כמפקדת.
ללוחם בקצה זה לא משנה מה המין שלי, כל מה שהוא מחפש במפקד שלו זה שיהיה אכפתי, ידאג לצרכים שלו ובסוף יחזיר אותו בשלום הביתה, אחרי שביצע בהצלחה את המשימה המבצעית. אז נכון, להיות אישה בחברה גברית זה מאתגר. אולם מחקרים רבים מראים שדווקא הגיוון האנושי בארגון הם אלו שמיטיבים ומשפרים את הביצועים.
צה"ל בעצמו הדגיש שאינו מסוגל לעמוד במשימותיו ללא הכוח הלוחם הנשי. אני מאמינה בלב שלם שכל התפקידים בצה"ל צריכים להיות פתוחים לנשים. הרי אם נמצאה נערה אחת שעברה את כל המיונים, כנראה שהיא יותר טובה מהרבה נערים אחרים שלא עברו, וכבר צה"ל הרוויח כוח אדם איכותי יותר. גם אם זה אומר לבנות סרגל מאמצים מותאם כדי למנוע פציעות, הרי ללוחמים דתיים מוצאים את ההתאמות בכדי שיוכלו לקיים את אורח החיים שלהם, אז למה זה נהיה קשה כשמדובר בנשים?
כל פתיחה של יחידה בפני נשים דורשת נוהל קרב מפורט, סדור ועמוק. אולם, נשאלת השאלה מדוע צה"ל מתעקש לעשות את זה באופן כל כך איטי, יחידה אחר יחידה. כשם שמלחמה מנצחים במספר חזיתות במקביל, כך יש להסתכל על מלחמת השוויון. וחשוב להגיד, מלחמת השוויון אינה מלחמת צדק, אלא מלחמה אמיתית על ביטחון ישראל.
כדי להגיע לשוויון הזדמנויות אמיתי, אנו צריכים להסתכל במראה לשאול שאלות נוקבות על אודות איך אנחנו מחנכים את הנערות שלנו. האם אנחנו רואים בשירות משמעותי עבור נער כשווה ערך לשירות משמעותי של נערה? המסר החברתי שלנו צריך להשתנות. אנחנו צריכים לשאוף להכשיר את המפקדים שלנו לפקד על השונה, וזה לא משנה אם זה נשים, דתיים, דרוזים או כל קבוצת מיעוט אחרת.
רס"ן (מיל') אור כהן, קצינה לוחמת בחיל הים, מפקדת הדבורה הראשונה בצה"ל וחברת הוועד המנהל של פורום דבורה
הביאה לדפוס: קורין אלבז-אלוש
