זהו השבוע של החג', העלייה לרגל השנתית המסודרת למקומות הקדושים ל־2 מיליארד מוסלמים בכל רחבי העולם. האירוע מתקיים כבר עשרות שנים, ומספר עולי הרגל משתנה לפי הנסיבות - מלחמות, מצב כלכלי, חשבונות פוליטיים - כשבשלוש השנים הקודמות הייתה זו הקורונה שהידקה וצימצמה את היקף האירוע. אבל השנה, הולכים בגדול: יותר מ־2 מיליון מוסלמים, שכבר התחילו להגיע בהמוניהם וצפויים להכניס לסעודים רווח של כ־12 מיליארד דולר. אמנם רק 67 בתי מלון פועלים בערים מכה ואל־מדינה, אבל השלטונות דאגו להקים מאהלי ענק ולשכנע בעלי בתים, וילות מפוארות ודירות מגורים להעמיד אותם לרשות עולי הרגל - בתשלום, כמובן, ואפילו תשלום גבוה מאוד - ולטוס לחו"ל. בעל דירה שישכיר את מקום מגוריו במחיר נוצץ, יקבל מהממלכה כרטיסי טיסה חינם וביטוח רפואי, העיקר שיסתלק.
מעל לכל, זאת עוד תקופת זינוק במנהיגותו של מוחמד בן־סלמאן, ממלא מקום המלך והיורש בפועל. כש־2 מיליון עולי הרגל המוסלמים מציפים את המקומות הקדושים, זה בדיוק הזמן להפגין מנהיגות. נכון, המלכים, הנשיאים וראשי הממשלות הערבים לא מגיעים להצטופף עם ההמונים, אבל העיניים פקוחות גם מרחוק. אם יזוהה כישלון, כמו ב־2015 - כשכ־2,000 עולי רגל נדרסו למוות בתוך הקהל העצום - זה ייזקף מיד לגנותו של בן־סלמאן. השנה חסמו אתרים בעיתיים בגדרות ירוקות, שניתן לזהות מרחוק, והציבו עשרות אלפי שוטרים ואנשי ביטחון כדי להרחיק את הקהל ממקומות שעלולים לקרוס בגלל נהר בני האדם.
במקביל, בתי המלון הקפיצו מחירים, וכך גם המסעדות וחנויות המזכרות. אבל כמו שמספר לי איברהים מאחד מכפרי הגליל, אין מי שיגשים את חלומו הגדול ולא יביא מזכרות ומתנות, אפילו אם מדובר במחיר מופקע. אתה חוזר עם חזה מפוצץ מגאווה אחרי שקיבלת את התואר חאג', כמי שביצע את המצווה, מעמיד את האבן הקדושה, המוקטנת, של הכעבה, ליד הטלוויזיה, בסלון, או במקומה מניח מבנה קטנטן של אחד מאתרי התיירות המוסלמית. אפילו צנצנות דבש או תמרים מהתעשייה המקומית - כל מה שיזכיר את הגשמת החלום.
ויש גם ציון דרך היסטורי: זאת הפעם הראשונה בתולדות החג' שבה נשים מוסלמיות מאירופה, מאוסטרליה, מארצות־הברית ומהעולם הערבי מקבלות היתר לבצע את מצוות העלייה לרגל ללא ליווי גברי. אישה יכולה מעכשיו להגיע בגפה, בקבוצת בנות משפחה או ביחד עם חברות, בדיוק כמו הגברים. כמובן, ידאגו לשכן אותן בנפרד, הרחק ככל הניתן מבני המין שני.
והאיראנים? זאת הפעם הראשונה שבה מוזמנת משלחת, שנקבעה לה מכסה של 2,300 עולי רגל (החלוקה מתבצעת מראש בסעודיה, וכל מדינה מקבלת מספר מדויק של מבקרים שיידרשו להירשם באתרים רשמיים, בשיטת כל הקודם זוכה). המארחים הסעודים יצאו מגדרם כדי לספק הרגשה נינוחה לאורחים מטהרן, אך יחד עם זאת לא יורידו מהם את העיניים - כבדהו וחשדהו. הפלסטינים מהגדה ומעזה, שלהם נקבעה מכסה של מאות בודדות, יזכו לאירוח חינם. חלקם הגדול יקבל גם כרטיסי טיסה מנמל התעופה של ירדן, אותו נמל תעופה שממנו ייצא גם המטוס המיוחד שיוביל את עשרות עולי הרגל המוסלמים מישראל. עדיין לא הגיע הזמן, מתברר, לטיסה ישירה מנתב"ג לריאד, או מאילת לג'דה, חרף ההבטחות המפורשות שהועברו ישירות מגורמים סעודים בכירים לגורמים ישראלים בכירים לא פחות, "לדאוג במיוחד" לערביי ישראל.
