הבחירה של מכבי ת"א ברובי קין היא הימור גדול, אפילו יותר גדול מההימור של מכבי חיפה על מסאי דגו. לפחות דגו היה מאמן ראשי ואימן בנוער של הירוקים. לקין אין ניסיון כמאמן ראשי, לא נוער ולא בוגרים. הייתה לו קריירת משחק מפוארת, ועל סמך זה יש לו פריבילגיה לקפוץ לעמדת המאמן הראשי.
אם מכבי ת"א הייתה ממנה מאמן ישראלי על סמך קריירת המשחק שלו, יש להניח שהתגובות היו צוננות. אבל המותג "מאמן זר" עדיין לא נחלש, הזו למעשה ההעדפה של אוהדים רבים (לא רק של אוהדי מכבי ת"א). אפשר להבין אותם, דור המאמנים הנוכחי לא מוצלח במיוחד (חוץ מברק בכר ואליניב ברדה). המאמנים הישראלים, שלא בצדק, נתפסים ככאלה שיעשו הכל כדי להישאר במשרה, גם אם זה אומר שצריך להיות הבובה של הבעלים. המאמנים ישראלים הם בדיוק כמו מאמנים זרים: יש מוצלחים, יש גרועים ויש כאלה שלא קיבלו הזדמנות הוגנת להוכיח את עצמם. קשה לחשוב על מאמן ישראלי מהקבוצות הבינוניות שבאמת קיבל את כל הכלים כדי להצליח, מלבד אולי זיו אריה ורן בן־שמעון.
קין הוא כאמור שם נוצץ, אגדת כדורגל, אבל אין שום דרך לחזות אם יצליח או לא. אין שום דרך לדעת אם הוא מתאים למכבי ת"א. אין לו יתרון אמיתי על מאמן ישראלי. וגם אם הוא יצליח, זה לא פותר למכבי ת"א את הבעיה המהותית שלה: חוסר יציבות על הקווים. קשה לראות אותו נשאר בישראל אם יזכה באליפות, אפשר להגיד בוודאות שהוא יקבל הצעות מפתות מאנגליה. ואז שוב מכבי ת"א תצטרך לבחור מאמן חדש, ואנחנו לא בעידן ג'ורדי קרויף שידע להביא מאמנים מצוינים.
מסיבת העיתונאים עם מיץ' גולדהאר אתמול הייתה מעודדת מבחינת האוהדים, הוא דיבר בכנות על הכישלונות של המועדון ונראה שהוא מבין את הגורמים לכך, הוא גם עשה שינויים גדולים בהנהלה וימשיך להשקיע כמה שצריך בשביל להצליח. לצערה של מכבי ת"א, הוא לא זה שמעביר אימונים.
