"משרד ההסברה", שם קצר וקליט לעוד המצאה מיותרת על חשבון משלם המסים, בדק ומצא שבעיות היח"צ של ישראל נובעות מהסיקור המוטה של העיתונות הבינלאומית. בתגובה החליטה השרה גלית דיסטל־אטבריאן שהפתרון הוא סרטון שבו ליטל שמש תוקפת (ככל שהטקסט המסורבל והביצוע המיוזע מאפשרים) את העיתונאים והעיתונאיות שמדווחים עבור כמה מכלי התקשורת המרכזיים בעולם.
בכל זאת, הרי מה יותר מתוחכם, הגיוני ומעורר השראה מאשר לקבל שיעור בעיתונות מדויקת וחסרת פניות מאת מגישה בערוץ 14, בשבתה כשופר בלשכת התעמולה. מה יותר מפתה מאשר לזנוח לחלוטין את העיתונות המקצועית, שלמרות פגמיה הרבים (בוודאי בסיקור של ישראל) היא עדיין אבן הראשה של העולם החופשי, ולקבל את המידע מהגורם האובייקטיבי והבלתי תלוי שנקרא "משרד ההסברה". מצד שני, ייתכן שברחבי ניו־יורק מסתובב שוער במלון שנחשף לסרטון ואמר: "גמרתי עם סי־אן־אן, מהיום רק ליטל שמש".
מעבר לרמת האתיקה הנדרשת כדי שעיתונאית תסכים להתגייס לתפקיד הפרזנטורית של המיניסטריון, מצחיק לצפות בשמש מפצירה בצופים ובצופות, שלא להתרשם מתיקון כותרות שגויות: "הנזק כבר נעשה", היא אומרת. אם כך, אין בכלל מה להתקרב למקום עבודתה של שמש. הרי שם, עוד כשהערוץ שכן באפיק מספר 20, הטאלנט בועז גולן ראיין בהנאה גלויה את איציק גבאי, שהורשע בהצתת בית ספר דו־לשוני ולא התחרט (בנוכחות עורך דינו, השר ל"ביטחון לאומי" בשבילכם). זה גם המקום שבו שודר סרטון הסתה מבחיל נגד מפגינים. ורק לפני שבוע, הרב אמנון יצחק ניצל את האכסניה הקפדנית כדי לקבוע ש"על הרכבות בשואה היה כתוב מפא"י". טוב, במקרה הזה שמעון ריקלין לא שמע. הוא לא שמע.
קראו לי הוזה, פנטזיונר או השופטת רבקה פרידמן־פלדמן, אבל אם הרעיון הוא לדחות את התקשורת הבינלאומית גם לאחר תיקונים והתנצלויות מוצדקים, שמא עדיף שלא להישען על דמות בולטת בערוץ שבו ההתנהלות הזאת היא לא באג אלא פיצ'ר. וגם זה, כמובן, רק כשבוחרים בערוץ 14 להביע חרטה כלשהי על השמצות ודברי בלע. לפעמים גם את המעט הזה לא מקבלים, אבל שלשום ב"פטריוטים" נתנו מישהו מהקהל שהביא מטאטא צהוב שיער וקרא לו "מודל בהרב־מיארה". "יש משהו שמזכיר", השיב ינון מגל וצחק.
"אנחנו נמצאים בימים מוזרים בהם התקשורת הישראלית מייצרת אחלה חומרים של פייק נגד המדינה...והתקשורת הבינלאומית שמחה להשתמש בהם", צייצה השרה כשפירסמה את הסרטון, כי אין "הסברה" בלי שפריץ רעל. ובכן, ניתן לתהות אם השמצה יומיומית של מערכות האכיפה אינם מהווים "חומרים של פייק נגד המדינה", וכיצד הם תורמים לתדמיתה הגלובלית. אולי החומר בנושא עדיין תקוע במדפסת.
