ישראל בדרך לשבועות דרמטיים בעקבות הכרעת נתניהו לחדש את חקיקת ההפיכה המשפטית. ביממות האחרונות הבהיר ראש הממשלה פומבית שאין טעם בעיניו במשא ומתן, משום שהאופוזיציה לדבריו אינה מוכנה לפשרה, אישר כי החקיקה תחודש חד־ צדדית והצהיר שהוועדה למינוי שופטים לא תישאר בהרכבה הנוכחי.
אך הקרב הקרוב ביותר הוא הניסיון לצמצם דרמטית את עילת הסבירות. יש פער ענק בין הדרך שבה שינוי החקיקה הצפוי נתפס בחלקים מהציבור ובין חרדות גוברות של המשפטנים שעוסקים במשפט מינהלי וחוקתי. ראש הממשלה מבין היטב את אזהרות המשפטנים, ולכן מפעיל לחץ - לפחות לכאורה - על שמחה רוטמן ויריב לוין בניסיון לעקר חלקים נפיצים מהצעת החוק.
בדרג המקצועי במשרד המשפטים שוררת דאגה עמוקה מההצעות הנוכחיות ביחס לעילת הסבירות, שעלולות לשיטתו לאפשר ריסוק גמור של חובת הסבירות של השלטון במהלכיו היומיומיים.
המשנה ליועצת המשפטית לממשלה, גיל לימון, דיבר השבוע בכנסת והציג את תפיסת היועצת, שמדובר ב"חור שחור" משפטי שייפער בלב המשפט הישראלי. לפי התפיסה הזו, הניסיונות לעקר את חובת הסבירות היא טקטיקה שונה כדי להגיע בדיוק לאותה מטרה כמו שינוי הוועדה למינוי שופטים: האפשרות להשתלטות ממשלתית מוחלטת על מוקדי כוח, ללא רסן, עם שיבוצי מפכ"ל, נגיד בנק ישראל ולבסוף יועץ משפטי.
התפיסה שמציגה היועצת איננה ממוקדת רק ב"סבירות" כעילה להתערבות ביהמ"ש, אלא בעצם החובה של נבחר ציבור לנהוג בצורה שאיננה חסרת סבירות בצורה קיצונית. השמטת או כרסום החובה הזו פותחת פתח מסוכן לשינויים שייראו בהתחלה פרסונליים, אבל הם יובילו לתוצאה מהותית, טראומטית וקשה לעתיד שלטון החוק בישראל, עד כדי ריסוק הדמוקרטיה המהותית. הדרך היחידה, לשיטת היועצת, הדרך בה ניתן לשנות את העילות המגבילות את השררה, ולשקול שינויים בעילת הסבירות, היא באמצעות הבאת תוכנית חקיקה כוללת, המסדירה את הבלמים על כוח מינהלי.
תפיסת הדרג המקצועי במשרד המשפטים היא ששינויים כמו אלה המונחים כעת על שולחן ועדה החוקה פותחים דלת לריסוק הדמוקרטיה המהותית. כדאי להסביר: הניסיון ליצור הפרדה בין חובת סבירות שתתקיים על פקידים אל מול זו על נבחרי ציבור לא עומדת במבחן המציאות: השרים יוכלו "למשוך אליהם" סמכויות של הפקידים הכפופים להם (לפי חוק יסוד הממשלה) וכך בעצם לתת לכל החלטה לא סבירה באורח קיצוני חסינות מהתערבות שיפוטית. למי שאומר שיש הגנות נרחבות מפני שררה במשפט המינהלי (חוסר סמכות, שיקולים זרים, מידתיות), עושה רושם שהיועצת ואנשיה מבהירים: כל שצריך הוא לבצע כמה מינויים בלתי סבירים באופן קיצוני כדי לשנות באופן מעשי את המשטר בישראל, שההגנות החוקתיות הפורמליות עליו ממילא רעועות.