1. בית־המשפט העליון בארצות־הברית עמד בסוף־השבוע במרכז תשומת הלב, לאחר שביטל את תוכנית הדגל של הנשיא ביידן לשמיטת חובות סטודנטים של 400 מיליארד דולר, וכמו כן בעקבות פסיקות שעניינן פגיעה ביכולת לקיים בהעדפה מתקנת קבלה לאוניברסיטאות וכן ביטול האיסור על אפליית להט"בים. אולם כשהנשיא נשאל אם לדעתו בית המשפט "סורר", הוא השיב: "לא, הוא אחר".
נסו לדמיין איך היו מגיבים דוברי ממשלת הימין על־מלא במקרה של החלטות בג"ץ שהיו שונות באופן כל כך משמעותי מהשקפת עולמם. סביר מאוד להניח שהיינו נתקלים במסע של טינופים בתקשורת, ובדרישה להחליף את השופטים. וזה לא סביר.
2. סיפורו של השיח הציבורי בישראל הוא לא בשאלת ההתפלפלות בסוגיה של מה סביר ומה לא - אלו דברים שניתן להשאיר להכרעות בג"ץ - אלא עצם השאלה מה מותר ומה אסור לנבחרי ציבור לעשות ולהגיד בבואם לדרוס את מערכות השלטון.
3. כאשר שני ילדיהם של בנימין נתניהו ורעייתו שרה היו עדיין קטנים, בקדנציה הראשונה שלו כראש ממשלה, קיימתי איתו שיחת טלפון שבה הטלתי ספק בנחיצות צירופם לכל מסעותיהם ברחבי הגלובוס. שיחה זו עדיין מעוררת בי צמרמורת. "גם החברים הקרובים שלך הסכימו איתי", ניסיתי להתגונן אז, והוא ענה לי: "אתה יודע שאין לי חברים, לי אין חברים".
ארנון מילצ'ן גילה השבוע שלנתניהו יש חברים. ומילצ'ן סיפק את הסחורה בבית המשפט, כשאישר לסנגור שנתניהו לא עזר לו להשיג ויזה.
איך המשפט הזה יסתיים? נמתין, אם יהיה לנו כוח.
4. הדיון האחרון שקיימה ממשלת ישראל שבמרכזו עמד עתידם של השטחים היה ב־1968. אז, שרי המפד"ל חיים משה שפירא וזרח ורהפטיג היו בין הבודדים שהתנגדו לרעיון של סיפוח הגדה והרמה. האלוף במילואים שלמה ינאי סיפר לי בשעתו שכראש אגף התכנון הכין תוכנית שנועדה להסדיר את המצב בשטחים, אולם התוכנית מעולם לא נדונה בממשלה. בסוף, לא יהיה אפשר להימלט מהכרעה: היכן יעברו גבולות הקבע שלנו.
5. משאית עמוסה בחומרי בנייה עצרה ברמזור ברחוב רמז בתל־אביב. הנהג, שראה אותי, ירד ופנה אליי: "אני מחכה לטור שלך כל יום ראשון". אמר, ונסע. אני נתקל לא אחת בתגובה הזו בחמש השנים האחרונות, מאז נטע ליבנה, עורך "ידיעות אחרונות" עד סוף השבוע, עודד אותי לכתוב טור שבועי. נטע ניחן בתכונות שראויות להערכה ולחיקוי: הוא מאמן שדורש שהקבוצה שלו תהיה תמיד ראשונה, הוא מעניק גיבוי והוא תמיד דרוך. בהודעות בינינו כינינו האחד את האחר,"המפקד". אז "המפקד" - אני מצדיע למי שאתה.
בחרתי שורות אחדות משיר שכתב רודיארד קיפלינג ותירגם יאיר לפיד, "אם", כצידה לדרך לנטע: "אם תדע לשמור על ראש צלול כשכולם סביבך מאבדים את ראשיהם ואז מאשימים אותך. אם תוכל לסמוך על עצמך גם אם בך איבדו אמון... אם לחכות אתה יודע ולא חשוב לכמה זמן... אם תוכל למלא כל דקה במדויק, ב־60 שניות שלמות של ריצה אל המרחק, תוכל לרשת את הארץ ואת כל העולם. ועוד יותר מזה, ילדי - תהיה אדם".