האם הספריות בישראל יפסיקו לפעול בקרוב? האם בקרוב לא יהיה תקציב לספריות לרכוש ספרים חדשים? האם מפגשים עם סופרות וסופרים ופעילויות תרבות שהספריות מספקות לציבור בחינם יהפכו לנחלת העבר, כי לספריות אין כסף לשלם בעבורן? התרחיש הזה עשוי להתממש אם לא ישתנה אופן הניהול של תקציב הספריות הציבוריות.
בעבר מינוי לספרייה עלה כסף, אבל כיוון שלא לכל האזרחים יש יכולת לשלם על המינוי, ביישובים חלשים ויתרו על הקריאה ועל ההגעה לספריות לפעילויות תרבות. לכן נולד התיקון לחוק הספריות הציבוריות (2007), שקבע שהספריות יקבלו תקציב מהמדינה ובכך ישתווה השימוש בשירותי הספרייה בכל אזורי הארץ.
85 מיליון שקלים צבועים בחוק לטובת פעילות הספריות הציבוריות - כסף שעובר מדי שנה ממשרד האוצר למשרד התרבות, ונוחת במחלקה שאחראית על פעילות הספריות. אלא שמדי שנה יש עיכוב גדול בהעברת הכסף הזה לספריות, שלאורך חודשים לא מקבלות כספים ופעילותן משותקת. כך גם השנה - אנחנו נמצאים בחודש יולי, לחלק מהספריות עברו רק עשרה אחוזים מהתקציב, ורוב הספריות עדיין לא התחילו לקבל את תקציב 2023.
לצערנו המצב שוב פוגע יותר במי שידם אינה משגת לשלם עבור תרבות וספרים, וגם הספריות נפגעות כמובן - הן מתרוקנות מתוכן ונותרות מיובשות רוב השנה. מדוע רוב השנה? כיוון שבסופו של דבר הכסף מגיע, וגם כעת הבטיח משרד התרבות שהכסף יעבור בימים הקרובים, מה שיניב פעילות בחודשים הקרובים, אבל לא מבטל את העובדה שמתחילת השנה הספריות התנהלו ללא תקציב. כלומר לא היה פשוט בכלל לסגור מופעים, מפגשים ואירועים, כי לא היה בטוח שיהיה בסופו של דבר מהיכן לשלם למשתתפים.
ההתנהלות הזו שבה הכספים מגיעים לספריות לקראת הרבעון האחרון של השנה, כשרוב הפעילויות נדחקות לסופה, יוצרת יובש תרבותי. לכאורה, תגידו מה זה חשוב - הרי בסופו של דבר הכסף מגיע. אבל גם פה יש מן הפגם, שהרי העברת הכסף לאורך כל השנה מבטיחה פעילות רציפה ומתוכננת הן של הספרייה והן של הסופרים והאמנים, וגם מבטיחה ניצול חכם של התקציב ולא כזה שנעשה בבהילות בסוף השנה. מדוע בבהילות? כי את הכסף לא ניתן לצבור משנה לשנה.
ואם זה לא מספיק, מי שמנהל ומעביר את הכסף מהמחלקה במשרד התרבות לספריות, הוא זכיין רכש, אלא שכעת הודיע הזכיין - חברת ניטו־טק - על הפסקת עבודתו באופן מיידי (מסיבותיו שלו). משמעות הדבר היא שגם אם הכסף שנצבע בתקציב המדינה לטובת הספריות יעבור השבוע כפי שהובטח, הרי שלא יהיה זכיין שיחלק אותו.
בשורה התחתונה - משהו בסיסי בהתנהלות צריך להשתנות. הכסף לפעילויות בספרייה צריך לזרום לאורך כל השנה כדי שיהיו פעילויות תרבות חודש בחודשו, כדי שהמנהלים יוכלו לרכוש ספרים חדשים שראו אור ולא לבקש באופן אבסורדי מהתושבים בסביבה שאם הם קנו לעצמם איזה ספר וסיימו לקרוא אותו - שיתרמו את העותק לספרייה. אגב, באופן אירוני נוכל לומר שהיפוך התפקידים העצוב הזה לפחות מלמד אותנו על בשרנו את תודעת האבסורד של אלבר קאמי - עניין שבימים אלה בהחלט משרת את הציבור גם בהבנת המציאות שמחוץ לאולם הספרייה.
* גילוי נאות: הכותבת היא גם סופרת
