אמירה ידועה לגבי נבחרת צרפת, עוד מזכייתה הראשונה ב־1998 במונדיאל, היא שאם דגלי הרפובליקה הם "כחול־לבן־אדום", הנבחרת היא "שחור־לבן־חמאה" (כינוי סלנג לערבי).
הכוונה היא לכך שהנבחרת היא כור ההיתוך המושלם והמתבקש לצרפת, ומבטא את החלום, אולי יותר נכון האשליה, שניתן להצליח בה "מכל העדות".
לכן לא מפתיע שהרשויות תולות תקוות גדולות במסרים שמעבירים ספורטאים מפורסמים למתפרעים בימים האחרונים, וקיליאן אמבפה, קפטן נבחרת צרפת ודמות לחיקוי עבור רבים מדיירי הפרברים, עומד במידה רבה במוקד.
ביממה הראשונה שיחרר אמבפה ציוץ שדווקא ביטא מידה של תמיכה במחאה: "כואב לי על צרפת ככה. זהו מצב בלתי מתקבל על הדעת". אתמול הוא כבר שינה את הטון והחל לטפטף מסר של פיוס.
בהצהרה משותפת של הנבחרת שפירסם בחשבון שלו ביקש אמבפה מהפורעים להימנע מאלימות ש"אינה מובילה לדבר ואינה פותרת דבר", ו"להתרכז בינסיון להתאבל, להשתקם, ולנהל דו־שיח בין הקבוצות השונות שמרכיבות את צרפת". מאחר שהרוב המכריע של הפורעים הוא מתחת לגיל 17, הרשויות מקוות שדברים של ידוען משפיע כמו אמבפה, שמגיע מרקע דומה לזה של הקורבן, יצליחו להוריד קצת את להבות המחאה.
בנוסף, הנשיא מקרון ביקש מפלטפורמות חברתיות כמו טיקטוק ואינסטגרם למחוק תכנים שיכולים להצית את המחאות או להגביר את הלהבות הקיימות, וכן לזהות את האנשים שעומדים מאחריהם.
