שלום לכם, תושבי ג'נין. כן, אתם, בעיקר אלה שנמצאים במחנה הפליטים שהפך לבירת הטרור. הלב כואב כאשר רואים מה עובר עליכם. באמת כואב. הרי אתם במרחק של דקות נסיעה מגבולות ישראל, לפחות אלה של 1967. וזה לא עושה לנו שום דבר טוב לדעת שהחיים שלכם מורכבים מסבל ועוד סבל. היינו רוצים שכנים שעוסקים בחינוך, בצמיחה, בתעשייה, ולא שכנים שהפכו את תעשיית המוות למרכיב העיקרי בזהות שלהם.
שימו לב, תושבי המחנה, אלה שלא מעורבים בטרור. המפקדה המשותפת של ארגוני הטרור מיקמה את עצמה בדיוק בין שלושה מתחמים: שני מתקנים של אונר"א ובית ספר אחד. הם יודעים מה הם עושים. הם רצו שצה"ל יפגע באחד המתחמים הללו, כדי להשיג עוד נקודות בדעת הקהל ועוד נקודות במדד המסכנות והקורבניות. זה מה שאתם רוצים? הרי סוכנות אונר"א מספקת לכם שקי מזון ומתקני חינוך. זה יועיל לכם אם בית הספר או המתקנים יהרסו? הרי אתם הקורבנות. לא כדאי לחשוב על דרך אחרת? הרי ברגע שתחשבו קצת יותר על טובתכם, וברגע שתבינו מי האויב האמיתי שלכם, יהיה לכם ולנו קצת יותר טוב.
יש לכם מליצי יושר בעולם שמספרים לעצמם, לקהלים שלהם, וגם לכם, שאתם צודקים. הרי אתם "נאבקים נגד שלטון זר ונגד הכיבוש". לא נכון. האם ניסיתם פעם לשבת עם עצמכם ולעשות חשבון נפש אמיתי? האם שאלתם את עצמכם מה אתם רוצים? הרי היה אפשר לסיים עם השלטון הזר והכיבוש פעם ועוד פעם ועוד פעם. הרי המנהיגים שלכם תמיד, אבל תמיד, אמרו לא לכל יוזמת שלום שהייתה מעניקה לכם מדינה. מליצי היושר הללו הם חלק מהאסון שלכם. במקום להוביל אתכם אל חוף מבטחים, שיש בו קצת יותר ביטחון, פרנסה, רווחה, הם מטפחים אשליות של צדק, במקום שבו שולטים הרשע, האיוולת והנשק. והמאבק שלכם, אנחנו יודעים, הוא לא נגד הכיבוש הישראלי. ובעצם, כדאי שתשימו לב, הפכתם לכלי משחק. שלוחה קדמית של כוחות הרשע. הג'יהאד העולמי ואיראן מושכים בחוטים. האם הם עוזרים לכם? בדיוק להפך. בכל מקום שבו יש בחישה של הג'יהאד ואיראן – התוצאה היא רק מוות, הרס וחורבן.
אין לזה שום קשר לישראל. לבנון נמצאת במשבר כבר שנים. התמוטטות נמשכת. יותר מ־80 אחוז מהלבנונים חיים מתחת לקו העוני. למה? לא בגלל ישראל. בגלל איראן. לאיראן יש מאות מיליוני דולרים כדי להשקיע בתעשיית המוות. עוד ועוד רקטות וטילים. בשביל מה? בשביל החלום לפגוע בישראל. בלבנון יש להם את חיזבאללה. ובג'נין יש להם את הג'יהאד. זה קרה גם בתימן. איראן התערבה והזרימה נשק ועוד נשק לחות'ים. התוצאה ידועה. מיליוני פליטים. קרוב ל־400 אלף הרוגים. רעב המוני. הנכבה שלכם היא טיול תענוגות לעומת מה שהם עוללו לתימן. אז אל תגידו ישראל ואל תגידו כיבוש. הרי זה בדיוק הגורל שמחכה לכם. ולא, זה ממש לא משמח אותנו.
זה רק עניין של זמן, לפעמים שעות, לפעמים יומיים־שלושה, עד שדעת הקהל הבינלאומית תתחיל לפעול למענכם. הרי למרות שישראל נאבקת נגד טרור, ולא נגד אזרחים, אתם נתפסים כמו קורבנות. אל תתרשמו יותר מדי. משום שזה לא מה שישנה את המצב שלכם. מועצת זכויות האדם של האו"ם תקבל עוד החלטת גינוי נגד ישראל, ואם יהיה לכם מזל, אז כמה מאנשי השמאל האנטישמי יארגנו הפגנות למענכם. גם בישראל אולי תהיה הפגנה.
פעם אחר פעם אנחנו רואים שאתם חוגגים ומחלקים דברי מתיקה ברגע שמישהו אצלכם הצליח לרצוח יהודי. ואצלנו, תמיד יהיה איזה אידיוט שיצדיק אתכם, שיפרסם פמפלט זועם נגד צה"ל, שיספר לכם ש"ההתנגדות שלכם מעוררת השראה". ואידיוט אחר יספר "שכחו שגרים שם בני אדם, ואותם קוטלים. זוועה". הוא צודק. זו זוועה. אבל משום שאתם רוקדים על הדם. בגלל תעשיית המוות שהתמכרתם אליה.
אידיוטים אחרים, והם לא מעטים, מארגנים כל שבוע "הפגנה נגד הכיבוש". העניין הוא שאתם לא מבינים שזה לא סימן של חולשה. להפך. זו הדמוקרטיה הישראלית. היא יכולה לאפשר לעצמה גם ביקורת עניינית וגם תעמולת זוועה. ביום שיהיו אצלכם כאלה שידברו נגד הטרור ובעד שלום – והם יחזיקו מעמד 24 שעות בלי שירצחו אותם – יהיה יום של שמחה. אולי, רק אולי, יתחיל השינוי.
גם היום, למרות הכל, ואחרי הכל, רוב הישראלים היו מושיטים לכם יד לשלום, לוּ רק הייתם מעדיפים שגשוג ומוותרים על טרור. נכון שכבר עשרות שנים זה לא קורה. אבל למענכם, למעננו, כדאי שזה יקרה.
בלבנון יש לאיראן את חיזבאללה. בג'נין יש להם את הג'יהאד. הנכבה שלכם היא טיול תענוגות לעומת מה שהם עוללו לתימן. אז אל תגידו ישראל ואל תגידו כיבוש. הרי זה בדיוק הגורל שמחכה לכם. ולא, זה ממש לא משמח אותנו