העיתונות הישראלית ראתה תהפוכות אינספור, כוכבים באים והולכים, מדורים מתחלפים ומוספים נגנזים. רק פינה אחת נותרת קבועה, נצחית, מאז 1963: "הציור השבועי לילד" במוסף “7 ימים” של “ידיעות אחרונות”. המדור שצבר מעריצים בכל הגילים, אשר מדי יום שישי ניסו למצוא דמויות וחפצים בתוך איוריו המורכבים, התייתם אתמול מאביו.
הקריקטוריסט המאייר שמאחורי המדור, יהושע (ג'קי) ג'קסון, הלך לעולמו בביתו בראשון־לציון, בדיוק יומיים אחרי יום הולדתו ה־87. הוא הותיר אחריו את נגבה, רעייתו מזה 50 שנה, הילדים יוסי (ואשתו מיכל) ויעלי (ובעלה אלקו) והנכדים פוני, לביא, דולב ותבל. הלווייתו תתקיים היום בשעה 18:00, באולם ההספדים רימון, בבית העלמין גני אסתר בראשון־לציון.
בראיון שקיימתי עם ג'קי לפני שנתיים, לקראת יום הולדתו ה־85, הוא סיפר: "מאז ומתמיד היה בנשמתי מקום מיוחד לילדים. אפשר לומר שגם היום הילד הזה עדיין טמון בי. מבחינתי גיל זה רק מספר, וגם למדור אין גיל. אוהבים אותו ילדים, בני נוער, זוגות צעירים ופנסיונרים".
במשך למעלה משישה עשורים קיבל ג'קסון בקשות להקדיש ציורים להצעות נישואים, שמחות משפחתיות ושלל אירועים שונים ומשונים – של אנשים זרים שכלל לא הכיר. "היו, למשל, חייל וחיילת שכתבו לי כי התאהבו בזכות המדור שלי", סיפר בראיון, "הם גילו במפגש הראשון ביניהם ששניהם מכורים לציור השבועי לילד מאז שהיו ילדים. כתבה לי גם משפחה שבה האבא, שגדל על המדור, עמד לחגוג יום הולדת 80. כשהוא גילה ביום שישי שהציור עוסק ביום הולדת שלו, האיש היה מאושר עד הגג. היו כאלה שביקשו שאחביא טבעות אירוסים כי עמדו להציע נישואים, חיל האוויר ביקש שאחביא מטוס, ועוד הרבה דברים כאלה, שתמיד שימחו את הקוראים".
הוא ליווה את חיינו כל כך הרבה שנים, עד שנדמה היה כי ג'קי יישאר פה לנצח. אבל אז החלו בעיות הבריאות. "לפני שלושה חודשים הוא עבר עקירת שן רגילה לגמרי, אבל בגלל חוסר מזל תקף אותו חיידק טורף, שהתיישב במסתם ביולוגי של הלב שהוחלף אצלו לפני 20 שנה", מספרת אשתו, "זה גרם לבלגן גדול, בשל גילו הוחלט שאי־אפשר יהיה לנתח אותו והוא שוחרר הביתה עם 'טיפול תחזוקה', ביקור רופא ואחות במהלך השבוע וטיפולי פיזיותרפיה. בסוף אפריל הוא אושפז ל־18 יום, אחר כך הועבר לטיפול ביתי, ובימים האחרונים נחלש מאוד. לא עזבנו אותו לרגע. גם אתמול יעלי ואני היינו לצידו בחדר השינה, אוחזות את ידיו עד נשימתו האחרונה. האיש האהוב, הבעל והאבא המצחיק, הסבא שלא הפסיק לספר בדיחות, שהיה תמיד מוקף בהמון חברים - עצם עיניים לתמיד".
הוא נולד בירושלים ב־1936 למשפחה דתית־לאומית, הבכור בין ארבעה ילדים של אם ילידת צ'כיה ואב יליד אירלנד. בכיתה ג' כבר הוציא עיתון מאויר בכתב ידו, וחילק אותו לילדי הכיתה. לפני הגיוס עבד במחלקה הגרפית של קק"ל, ועם גיוסו לנח"ל הפך לעורך הגרפי ולמאייר של החטיבה: מהעיתון ועד תפאורות הלהקה הצבאית. ב־1957, בהיותו חייל, שלח ג'קי שני ציורים שלו לתחרות קריקטורות שיזם אז "ידיעות אחרונות", זכה בפרס הראשון, ואז קיבל הזמנה מפתיעה מעורך העיתון, דב יודקובסקי. "הוא שאל אותי מה אני מתכוון לעשות כשאשתחרר מהצבא", סיפר ג'קי בראיון לפני שנתיים, "לא היה לי הרבה זמן לחשוב על תשובה, אמרתי 'כן', והעיתון התחיל להעסיק אותי על תקן 'עובד זמני'. באותה תקופה, אגב, טרם חתמתי את שמי כי אסור היה לי לעבוד כחייל בשירות פעיל, אז חתמתי בשם יעקב".
ג'קסון שימש כעורך הגרפי של מוספים שונים ב"ידיעות אחרונות" בימים שבהם הכותרות צוירו ביד, אולם את התהילה הביא לו המדור השבועי ב"7 ימים". הוא גרף אינספור פרסים לאורך הקריירה. בסוף שנות ה־80 זכה במקום הראשון בתחרות קריקטורות שערך העיתון המוביל ביפן, "אסאהי שימבון". ב־2010 זכה בפרס האמן המצטיין ממוזיאון חיל הים בחיפה. ב־2015 העניקה לו קהיליית אמני הקריקטורה את "עיפרון הזהב", מטעם המוזיאון הישראלי לקריקטורה וקומיקס בחולון. לפני שנתיים הוענק לו פרס מפעל חיים בתחום התקשורת על תרומה לחברה הישראלית. הוא כיכב עם ציוריו בעשרות תערוכות ואף פירסם שני ספרים: "חפשו אותי" ו"היכן הנעלם".
כנשאל בראיון האחרון האם הוא חושב שיפסיק לאייר בקרוב, הוא השיב: "אם זה תלוי בי - אין לי שום כוונה להפסיק לצייר את המדור שלי". בגיל 87, אחרי שהסב כל כך הרבה עונג לאנשים רבים כל כך, ידיו המוכשרות יכולות לנוח ואנחנו נחפש את הדמעות.
