בעת כתיבת שורות אלה, המבצע בג'נין נמשך. חשוב לציין שבעה דברים: ראשית, מדובר בפשיטה ולא בכיבוש. תכלית המבצע לפגוע במקסימום תשתיות ופעילי טרור במינימום סיכון לכוחותינו, במינימום פגיעה בלא מעורבים ובמינימום זמן.
שנית, ההישגים של מבצעים מסוג זה הם גבוהים בשעות הראשונות ונוטים לקטון על פני זמן. חשוב מאוד לדעת לסיים את המבצע לפני הסתבכות מבצעית, לפני שהאש זולגת גם לאזורים נוספים ולפני שהגינויים נגדנו מצד ידידים בעולם הערבי יתורגמו למהלכים מדיניים. אני מקווה שטועים שרי ממשלה שטענו אתמול בתקשורת כי לא מדובר במבצע של יום־יומיים, אלא במבצע ארוך שיימשך "עד שימוגר הטרור".
שלוש, חשוב להבחין בין שעון זמנים פוליטי לשעון מודיעיני מבצעי. אחרי רצח הארבעה ליד עלי עלו דרישות זועמות, לרבות מצד שרי ממשלה, שקראו לפעולת גמול "כאן ועכשיו" ואף תקפו את מפקדי צה"ל והאשימו אותם ברפיסות. הכנת מבצע מסוג זה דורשת זמן, בעיקר כדי לאסוף מודיעין מדויק. טוב שצה"ל גילה אורך רוח ולא נגרר "לתקוף מיד מהאוויר ולמוטט בניינים", כפי שיעץ בן גביר. גם בשני המבצעים המוצלחים נגד הג'יהאד האיסלאמי בעזה, לפני כשנה ולפני כחודשיים, הייתה מציאות דומה. גורמים פוליטיים התלהמו ודרשו תגובות מיידיות, בעוד שהצבא, בצדק, העדיף לחכות להזדמנות הנכונה ולבצע סיכול ממוקד מדויק ואלגנטי.
ארבע, נכון לזמן כתיבת דברים אלה חמאס בעזה נמנע מלירות. ייתכן כי יאפשר ירי מוגבל, ירי של הזדהות, אך ברור שהוא אינו מעוניין כעת בסבב רחב בעזה. זו הוכחה נוספת לכך שהתמורות הכלכליות שעזה מקבלת מישראל בדמות אישורי כניסה לפועלים ושיתוף פעולה בשיקום תשתיות, הן מהלך אפקטיבי לא פחות מאשר הפעלת כוח.
חמש, אחרי מבצע חומת מגן ב־2022 ידענו לנצל את הפגיעה ביכולות הטרור לטובת חידוש שיתוף הפעולה הביטחוני עם הרשות הפלסטינית. נכון, המציאות הביטחונית הקשה בצפון השומרון נוצרה בשל גורמים שלא תלויים בנו – הזרמת כסף ונשק ביוזמה איראנית, חולשה פנימית של הרשות והימצאות אלפי צעירים פלסטינים מיואשים אשר מתפרנסים מירי על ישראלים. יחד עם זאת, אם אנחנו רוצים שהטרור לא יתפשט לכל איו"ש, עלינו לקבל החלטה ברורה בין שתי גישות סותרות: רשות פלסטינית יציבה ומתפקדת היא אינטרס ישראלי - או שהיא אויב, ולכן האינטרס הישראלי הוא למוטט אותה. נתניהו תומך (הצהרתית) בגישה א', סמוטריץ' תומך בחלופה ב'. יש משמעויות מרחיקות לכת לכל בחירה, אך לא ניתן שלא להחליט.
שש, תשומת הלב מופנית עכשיו לג'נין, אך אסור לשכוח כי האיום הצבאי המשמעותי יותר הוא של חיזבאללה. זה מנסה לתמרן בין הירתעות ממלחמה כוללת ובין הצורך לרצות את הבוס מטהרן ולהצדיק את מאות המיליונים שהוא מקבל ממנו. הדרך של נסראללה היא לבצע פיגועים קטנים וליצור פרובוקציות. הקמת שני אוהלים בצד הישראלי של הגבול בהר דב היא ביטוי לכך.
שבע, איראן שואפת ללכד את הזירות נגד ישראל. היא מרגישה שמעמדה המשתפר יוצר את ההזדמנות למהלך כזה. חשוב שנדע, גם בעת התמקדות בג'נין, לזהות מגמות גדולות ומסוכנות יותר.