שעה שהמדינה עסקה אתמול במבצע הצבאי בג'נין ובפיגוע בתל־אביב, הופץ לציבור דוח נציב התלונות על השופטים, שחולק יומיים לפני פרסומו לכתבים, כדי שייערכו לסיקורו.
מטבע הדברים, הציב הדוח בקדמת הבמה רק שופטים הסוחבים מתן פסקי דין, מתעמרים במתדיינים, קצרי רוח, שאינם מאפשרים דיון הוגן. זוהי תעודת כבוד למערכת הבודקת את עצמה ואף מפרסמת – עדיין ללא ציון שמות – את מחדליה.
והנה, ביום כה עמוס באירועים, שכללו גם את הדיון הסוער על ביטול עילת הסבירות בוועדת החוקה, החליטו נשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות ומנהל בתי המשפט מיכאל שפיצר להפיץ בשעה 15:50 את הדוח השנתי על פעילות בתי המשפט. עיתוי פרסום הדוח, שאינו מחמיא להנהלת בתי המשפט, מעלה חשש שהנשיאה חיות החליטה להסתיר את הדוח מתחת לרדאר המאורעות כדי שלא יזכה לעודף חשיפה באמצעי התקשורת, שהבליטו בעיקר את האירועים הביטחוניים.
הבעיה עם הביקורת על מערכת בתי המשפט היא שתמיד "אין זה הזמן" לבקר אותה, כי רבים מסומנים ככאלה המתנכלים לה ומבקשים לפגוע בעצמאותה.
אלא שהסוגיה לא החלה אתמול, ובטח שלא צצה עם המהפכה המשפטית. כהונתה בת חמש השנים של הנשיאה חיות הייתה מלווה עד כה במעטפת של שרי משפטים אוהדים יחסית – בהם איילת שקד, אבי ניסנקורן, בני גנץ וגדעון סער. גם השר אמיר אוחנה לא שם מקלות בגלגלי המערכת והנשיאה חיות.
השר הבעייתי מכולם בהקשר הזה הוא שר המשפטים הנוכחי יריב לוין. הוא מכיר את המערכת על בורייה ועל כל מסדרונותיה ומרתפיה, אלא שבמקום לשפר את המערכת, לייעל אותה, לנצל את כוחו האדיר בקואליציה כדי להביא תקציבים ותקנים, הוא מזניח באכזריות את הדבר האמיתי והעיקרי הקשור לאמון הציבור – השירות לאזרח. הסחבת שבמסגרתה אנשים אינם מקבלים צדק בזמן, הכוללת שופטים לא מתאימים, שופטים מתעמרים, ממש לא מעניינת אותו. לוין לא רואה את האדם הקטן הנרמס תחת גלגלי הבירוקרטיה המשפטית. לנגד עיניו קיימות רק אידאות - "סבירות", "התגברות", "אקטיביזם".
אבל למצבה הניהולי של המערכת אחראית גם הנשיאה חיות. לא זו בלבד שלא רתמה את שרי המשפטים לרפורמה ניהולית ודרשה לחייב שופטים להעניק צדק מהיר או להוציא שופטים בעייתיים מהמערכת, היא פעלה בעיקר ברקע הטראומה המוצדקת מפני פגיעה בעצמאות המערכת, אבל מצבה הניהולי המדאיג של המערכת הוא גם כשל שלה.
הסתרת ממצאי הדוח בין מאורעות היום הנפיצים אינה מחמיאה לחיות ולרעיון השקיפות. קשה להסביר לציבור מדוע בבתי משפט השלום מצויים 3,593 תיקים בין ארבע לחמש שנים ומדוע במלאי של בית הדין לעבודה מונחים 1,184 תיקים בין ארבע לחמש שנים. זה ממש לא סביר.
