"אני שואל את עצמי איך אפשר להכיל את הנשמה הטהורה שלך", כך ספד משה בנימין, אביו של רב־סמל דוד יהודה יצחק, בלוויית בנו. "רציתי לספר לכולם על החופשות שלך מהצבא, כשחזרת בלי מדים, ועל הסיכות שרכשת בעמל - אבל מיד שמת אותן במגירה כדי שאף אחד לא ירגיש לא נעים. ילד שכולו נשמה, צללת ללבבות של כולם וחתרת לאמת הפשוטה והנעימה".
אלפי בני משפחה, חברים וקרובים ליוו למנוחות אתמול בהר הרצל את רב־סמל דוד יהודה יצחק בן ה־23, שנהרג מירי עם תחילת יציאת הכוחות ממחנה הפליטים ג'נין לקראת סיום מבצע "בית וגן". האב משה בנימין הוסיף: "אני רואה את הצוות שלחם איתך שהפכו לאחיך, ורוצה לספר לך שהיום גם הפכת לבן משפחה אצל כל בית בישראל. אמא והילדים אוהבים אותך ותמיד תהיה חי בליבנו. סליחה אם פגענו". איתן יצחק, אחיו של דוד, נפרד ממנו בדמעות: "אחי היקר, לא היינו תאומים, יש בינינו הפרש של שנה וחצי, אבל עשינו את אותו מסלול בחיים. התגייסנו ביחד, והיינו אמורים להשתחרר עכשיו ביחד. למדתי ממך מהי תרומה ונתינה, ואיך מכניסים אורחים. זכיתי להיות אח שלך 22 שנים, אני אוהב אותך".
אחיו הקטן יהונדב ספד: "דוד, אח שלי האהוב והגדול, אהבת כל אדם ולא משנה מי הוא. תמיד היית הראשון להגיע לכל מקום שצריכים אותך, תמיד באת לעזור. המסר של דוד הוא לאהוב כל אדם לא משנה מי הוא ומאיפה הוא. פשוט לאהוב".
נועה, אחותו של דוד, סיפרה: "כשהגיעו להודיע לנו על נפילתך לא הופתעתי, הרגשתי זאת. לא היית שייך לעולם הזה. היית בן אדם עם הלב הכי גדול שיש, תמיד חיפשת לעזור ולתת. הלוואי וכולנו ניקח קצת מהטוב שלך ונהיה טובים יותר ומאוחדים".
מפקדו של דוד, סגן־אלוף מ', ספד: "היית לוחם ומלאך. אדם עם לב זהב, מסור ומלא אמונה שהחזיקה כל הדרך.תמיד חתרת להיות מוסרי על הצד הטוב ביותר, הערכים שלך מושרשים בך מבית. אתה האגוזניק האידיאלי".
רב־סמל דוד יהודה יצחק, תושב בית אל בן 23, נהרג מירי עם תחילת יציאת הכוחות ממחנה הפליטים ג'נין. הלוחם מיחידת אגוז טופל בשטח ופונה במסוק לבית חולים העמק בעפולה, שם נקבע מותו. נסיבות האירוע מתוחקרות, ונבדק אם נפגע מירי דו־צדדי.
קרוביו של דוד, לוחם קבע ביחידת אגוז, סיפרו אתמול על אדם צנוע ושקט, שבמשך שנים השקיע את מרצו וזמנו בחניכה של ילדים עם צרכים מיוחדים בבית אל - גם בזמנים שבהם חזר מהצבא הביתה. דוד היה חלק מתנועת נח”ל – נותנים חיוך לילד, מועדונית ביישוב בית אל, שאליה מגיעים ילדים עם צרכים מיוחדים. “הייתה לו אהבת נפש כלפי הבן שלנו. אנחנו חוגגים הערב את בר המצווה של הבן שלנו, אבל מהצד השני הרכז שכל כך אהב אותו, כבר לא איתנו. העין בוכה, והלב שמח”, סיפר ל־ynet Live אליהו כהן, שדוד חנך את בנו במועדונית. הוא הוסיף כי דוד היה אדם שקט, עם המון עוצמה פנימית. “גם אחרי שהוא התגייס לאגוז, בכל שנה כשהיה יכול – הוא היה מגיע אלינו בצהרי יום כיפור ולוקח את יהונדב והאחים שלו, כדי להקל עלינו ולתת לנו לנוח. לפני שנה בדיוק התקיימה קייטנה של נח”ל בצפון, והוא אירח בבסיס של אגוז את כל ילדי נח”ל. הוא הראה מה זה חיילים, ומה הם עושים”, אמר כהן.
