עד המפתח ב"תיק המתנות", המיליארדר ארנון מילצ'ן, המשיך אתמול בעדותו בברייטון שבאנגליה. כשנגמרה החקירה הנגדית, החלה הדרמה: באופן חריג, התובעת ליאת בן־ארי ביקשה להגיש את ההודאות מחקירת איש העסקים במשטרה, בשל "פערים משמעותיים" בין חקירתו הראשית לזו הנגדית.
הדיון אתמול עסק במרביתו בתיק 2000, ובו מילצ'ן נחקר על־ידי סנגורו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, עו"ד עמית חדד, והסנגורית של מו"ל "ידיעות אחרונות" נוני מוזס, עו"ד איריס ניב־סבאג. בתום החקירה הנגדית, הציגה התובעת בן־ארי פערים משמעותיים שהתגלו בעדות מילצ'ן "במספר לא מבוטל של נקודות" - וביקשה מהשופטים להגיש את כל חקירותיו במשטרה ואת המזכרים שמתעדים את רענון העד שלו (שנעשה לאחרונה בפרקליטות). בן־ארי טענה להבדל בין שלוש חקירות ב־2016 לבין חקירה אחת בפברואר 2017, שהתקיימה לאחר הודעת היועמ"ש על חקירת רה"מ בתיק, ו"מהסיטואציה המורכבת שהעד חווה בבית משפט" לדבריה.
בן־ארי ביקשה להגיש את ההודעות של מילצ'ן לא כראיה במשפט, שלא "לאמיתות התוכן", אלא כמעין כלי עזר שיסייע לשופטים. מטרת הפרקליטות כפי הנראה הייתה להראות כי מבחינתם, ככל שהתקדמה חקירת נתניהו, והוא צפוי היה להיחקר באזהרה, כך מילצ'ן העיד יותר ב"רכות" כלפיו.
בנוסף, ביקשה בן־ארי להעדיף את חקירת העד במשטרה במקטע אחד, על פני עדותו בבית המשפט, לפי סעיף בחוק שמאפשר שאותו מקטע יחיד כן ישמש כראיה בבית המשפט. מדובר בקטע שנוגע לדברי העד לקשר בין תרומתו הביטחונית למדינה (החסויה) לפניותיו לסיוע מנתניהו ולפעולותיו של נתניהו בעניין שלו. עו"ד חדד מנגד תקף את בקשת הפרקליטות, אך בסופו של דבר לא התנגד להגשת ההודאות במשטרה. השופטים החליטו כי ההודאות של מילצ'ן במשטרה יוגשו לצורך עזר בלבד ולא כראייה. בקשת הפרקליטות להעדיף מקטע מסוים בחקירת המשטרה בנוגע לקשר לנרטיב הביטחוני - נדחתה.
במהלך החקירה הנגדית, חדד שאל את מילצ'ן אם הוא מעולם לא ספר כמה מהקנייה של מתנות הועברה למשפחת נתניהו. הוא אישר שאכן לא ספר, אך שב על הערכתו כי בכ־70 אחוז מהביקורים אצל משפחת נתניהו הוא הביא מתנות.
מילצ'ן התייחס למערכת היחסים בין נתניהו למו"ל "ידיעות אחרונות" מוזס, ששנכח גם הוא באולם בברייטון. הוא הסביר כי "נתניהו ראה בנוני כ'אימפריית הפשע', לא יריב פוליטי, הוא ראה בו תקלה". לדברי מילצ'ן, "נתניהו אובססיבי לתקשורת וזה חלק מההישרדות ומהמלחמה הפוליטית שלו. מכיוון שנוני מוזס היה איל תקשורת והוא לא בדיוק החמיא לדעות הפוליטיות של נתניהו, הוא ראה בו יריב". הוא אישר כי היה "חוסר אמון מוחלט בין השניים, נוני לא מאמין למילה של ביבי, ביבי לא מאמין למילה של נוני". הוא אישר כי הוא עצמו הכיר את מוזס עשרות שנים והיו מדברים על "הבעיות בינו לבין ביבי לאדלסון".
מילצ'ן אישר כי שמע תלונות ממוזס על הנכונות של שלדון אדלסון להשקיע מאות מיליונים במיזם "החינמון" ("ישראל היום"). לדבריו, "מוזס ראה בכך גם בעיה אישית. בעיקר זה פגע בו, אבל בהחלט שמעתי ממנו על פגיעה בתחרות הוגנת". לדברי מילצ'ן, נתניהו ואדלסון, שהיה הבעלים של "ישראל היום", היו חברים קרובים עשרות שנים. הוא אף אמר כי אדלסון "היה לוחמני והיה מוכן להפסיד בשביל נתניהו בין 50 ל־100 מיליון דולר להגן עליו באופן עקיף".
מילצ'ן סיפר על היחסים בין נתניהו למוזס, המיוצג גם בידי עו"ד נוית נגב: "במהלך הדו־קרב ביניהם, מפעם לפעם נוני גרם לכך שידיעות מסוימות לא יהיו בעמוד הראשון אלא בעמוד שלוש, ולא כותרות - לפעמים בכך היה עושה מחווה לנתניהו. אני יודע את זה מדברים שראיתי". הוא הוסיף כי מדובר בדברים אישיים הקשורים לשרה נתניהו "אז הוא היה מתחשב".
מילצ'ן אישר כי הייתה "שנאה ותיעוב" כלפי מוזס מצד משפחת נתניהו, ואמר כי ראש הממשלה "ראה ב'ידיעות אחרונות' כאויב מספר אחת". הוא הוסיף כי לנתניהו "תמיד היו טענות" כלפי הסיקור שלו ב"ידיעות אחרונות". ניב-סבאג הציגה פירוט שיחות שבו ביקשה להראות כי הוא לא הסתיר לכאורה את פגישותיו עם ראש הממשלה בנימין נתניהו, כפי שנטען באישום: “נוני לא הסתיר הפגישות אלא שיתף אותך ועדכן”. מילצ’ן השיב: “באמת לא ידעתי. אני מסכים שידעתי על השיחות ביניהם מפי נוני למחרת”.
מילצ'ן תיאר כי נסיונות הגישור שעשה בעקבות בקשת נתניהו "להיכנס לתמונה" בין מוזס לאדלסון היו "משימת סרק. לא היה סיכוי אפילו להפגיש ביניהם". לדבריו, אדלסון חשב ש"אם מוזס הוא אויב של נתניהו - אז הוא אויב". הוא אישר שאמר בשיחה לחפץ “‘ירדתי מהשיחה (עם אדלסון - ג.מ) מזועזע, ממש כמו במאפיה'”. הוא טען כי מוזס הכחיש רדיפה של משפחת נתניהו "הוא אמר שלא אומר לעיתונאים מה לכתוב".
