1. ההתייחסות למחאה של מאות אלפי אזרחים כאל ילד בהתקף טנטרום היא במקרה הטוב חוסר הבנה של התנועה שצומחת כאן, מתחת לאגרופיה הקפוצים של הקואליציה, ובמקרה המדאיג זלזול משווע בה ובהשלכותיה. כך היה גם בניסיון בתחילת השבוע לטעון שאסור להפגין בנתב"ג בזמן המבצע בג'נין. ובכן, אם מותר לחוקק חוקים בזמן אש - מותר גם להפגין בזמן אש. וכל ניסיון לטעון אחרת הוא למעשה ניסיון לרמוס זכויות אזרח בשם האתוס הצבאי, ולהפוך אזרחים שנלחמים על אופיה המשטרי של המדינה לחיילים של השלטון. במידה רבה, זה גם מסגיר את שאיפותיו של השלטון הנוכחי, גם אם הוא נשבע שכוונותיו טובות, ושאלה בכלל אנחנו שמתעקשים לא להקשיב. והמחאה, כמו מחאות, לא יכולה לחכות לטיימינג מנומס יותר. ישראל אינה אנגליה, ואבוי אם השלטון הישראלי ימשיך לראות בעצמו בית מלוכה.
2. "אמא, מתי נגמרת עונת ההפגנות?" שאל אותי בכורי, שבחצי השנה האחרונה עובר דרך הפגנה בכל יום חמישי בדרך לגן. לילדים בני חמש יש דרך מופלאה לסדר את המציאות הכאוטית במגירות ההיגיון. כשהתחילו ההפגנות קטפנו מהעץ בגינה תפוזים, ועכשיו על חברו כבר צומחים רימונים. החזאים לא חזו, והעונה התארכה מעבר לצפוי. גם היא, כך אני חייבת להאמין כדי להמשיך ולגדל אותו כאן, תניב פרי.
3. חיצי הזעם וההסתה שספגו השחקן אמיר חורי והשחקנית אלונה סער - הוא בעקבות פרסום סטורי ובו סרטון מהפעילות הצבאית בג'נין בתוספת הכיתוב "ג'נין תחת מתקפה", והיא כתוצאה מכך שהעזה לעמוד לצידו ולהסביר לקהל המשולהב ש"אפשר לחמול ולכאוב את הכאב של כולם" - הם עוד מסמר בארון הנרטיב המורכב. עם השנים איבד הציבור הישראלי את יכולתו לראות בפלסטינים משני צידי הקו הירוק בני אדם. עבור הרבה מאוד ישראלים - כולם מחבלים. ואכן, יש ביניהם גם מחבלים נתעבים. יש צורך במבצעים צבאיים. אך הכאב עליהם, על א.נשים בלתי מעורבים שרוצים דברים פשוטים כמו לשתות קפה בבוקר, להתפרנס, לחגוג לילד יום הולדת עם עוגת שוקולד, אל מול המציאות שזימנה להם פיצוצים ליד הבית - לא מוריד גרם מהכאב שלנו, מהכאב עלינו. להפך, הוא נחוץ. כדי שאולי, יום אחד, למנהיגים יהיה את האומץ לחזור לשולחן המשא ומתן במטרה להגיע להסדר בין הצדדים. אם נתעקש להסתכל על הסיפור שלנו כשחור או לבן - יהיה כאן רק שחור.
4. כשאזרחים ישראלים מביעים שמחה כשמחבל דורס ודוקר נשים וגברים בצפון תל־אביב, רק כי מדובר בריכוז של אוכלוסייה חילונית וליברלית ("כל נפגע בצפון תל־אביב זה פחות מפגינים בקפלן, כן ירבו", "שמאלנים למשרפות" ו"אינשאללה שיורידו כמה שיותר מהם", ואלו רק דגימות מזעריות מהטוקבקים לידיעות על הפיגוע) - אז כנראה שמישהו כיבה כאן את האור. כשהשר לביטחון לאומי מגיע לזירה וקורא לאזרחים שמוחים נגדו ונגד הכשלון האובייקטיבי שלו בשמירה על ביטחון הציבור "שמאלנים" - הוא מתנהג כאחרון הטוקבקיסטים, מתדלק את השנאה ומתרגם את כל החשיכה הזו לכוח פוליטי. המפסיד הגדול - וסליחה על הספויילר - זה הציבור הישראלי כולו.
