אחד הדברים הקשים ביותר בחיים הוא לשחרר מהעבר. המשפט "מאז 1970 לא עלינו", צרוב לכל דור בראש. כולם מכירים את העובדה ששיחקנו פעם אחת במונדיאל, ומוטל'ה שפיגלר כבש את השער היחיד שלנו. זאת הייתה נבחרת חד־פעמית שעשתה הישג מדהים, ואף נבחרת מאז לא התקרבה אליה. עד היום.
נראה שדור השחקנים הצעיר, דור המהפכה, שם את הסיפורים על מקסיקו 1970 מאחוריו. הם משחקים כאילו ישראל היא מעצמת כדורגל. הם עלו בביטחון מול נבחרות ענקיות כמו ברזיל, אנגליה וגרמניה. לא סופרים אף אחד, לא רואים אף אחד ממטר.
נבחרת הנוער כבר הייתה בדרך להדחה מהמונדיאליטו, יפן הובילה 0:1 ואף אחד לא היה כועס על השחקנים של אופיר חיים אם היא הייתה חוזרת הביתה. אבל היא הפכה את התוצאה בדקה ה־90. בעשרה שחקנים. הנבחרת הצעירה לא מיצמצה בדו־קרב פנדלים ואף שחקן לא החטיא. זה לא אופי ישראלי, זה לא מה שאנחנו רגילים אליו.
ומה שעוד יותר יפה בכל הסיפור הזה הוא שזה לא מקרי. יש כאן הצלחה בשלושה טורנירים ברציפות, תחת שני מאמנים שונים עם שיטות משחק שונות לחלוטין. פעם הגנתי ופעם התקפי, בכל מקרה ישראל מנצחת בסיום. היריבות עושות לנו כבוד. מאמן צ'כיה דיבר על הניצחון על ברזיל שישב לשחקנים שלו בראש. מאמן אנגליה אמר שישראל יכולה לנצח כל נבחרת. הם לא היו סתם מנומסים, הם מבינים שישראל היא כוח עולמי עולה שאסור לזלזל בו וצריך ללמוד איך לעצור אותה. די מדהים שיום אחד קמנו בבוקר וגילינו שיש לנו שחקנים מצוינים בכל עמדה במגרש. ואיך אפשר לדעת את זה? לא רק בזכות ההישגים, אלא בזכות ההתעניינות של זלצבורג ובנפיקה במספר שחקנים שלנו. ברגע שהמכונות לייצור כוכבים נכנסו לתמונה, אתה יודע שזה אמיתי.
ועכשיו כשאנחנו טובים בכדורגל, אפשר להתחיל לפנטז על הצלחות בנבחרת הבוגרים. הולכים להיות כאן כמה לגיונרים שמשחקים במועדונים גדולים, ואלה לא רק כוכבי הנוער והצעירה, אלא גם ליאל עבדה ומנור סולומון. זה עומק מטורף ברמה ישראלית.
אם השחקנים האלה מסוגלים לנצח את ברזיל וצ'כיה, הם יכולים לשבור את הנאחס של יותר מ־50 שנה. הגיע הזמן שלנו לחזור למפת הכדורגל העולמי.
נראה שדור השחקנים הצעיר, דור המהפכה, שם את הסיפורים על מקסיקו 1970 מאחוריו. הם משחקים כאילו ישראל היא מעצמת כדורגל
