רב הנסתר על הגלוי בכל הנוגע לפרשת החטיפה של החוקרת הישראלית אליזבת צורקוב בעיראק. שאלות רבות עדיין פתוחות, וגורמים בכירים בירושלים מבהירים כי ייתכן שייקחו חודשים ארוכים ואף שנים עד שתשוחרר. אבל תיעוד בלעדי שצולם לבקשת "ידיעות אחרונות" מלב בגדד, חושף קצת אור על המקומות בהם ביקרה צורקוב ברחבי העיר: הבילויים, העבודה, המגורים והמפגשים עם החברים והקולגות.
ארבעה מוקדים עיקריים מוצגים בתמונות: השוק העירוני של בגדד ממוקם ברחוב אל־מותנבי שמוגדר בפי המקומיים כ"מרכז האינטלקטואלי של השכונה, המקום בו המלומדים מבלים והיכן שמוכרים הרבה ספרים", בית הקפה שנצפה בתיעוד שלפני חטיפתה, הבניין בו התאכסנה בעת ביקורה האחרון ובית המלון בו נהגה לבקר.
עיתונאים מקומיים שהכירו את צורקוב העידו שלא כולם ידעו שיש לה אזרחות ישראלית. אחד מהם ציין כי "מי שהיה איתה בכל מיני קבוצות ידע שיש לה אזרחות ישראלית, אבל בשטח היא לא ציינה את זה". ואכן, רוב מי שהסכים לדבר עם "ידיעות אחרונות" בשכונת אל־כראדה שבלב בגדד, שם התגוררה, סיפר כי לא ידע על אזרחותה הישראלית – אך הנושא "לא משפיע" על תפיסתם אותה.
בית הקפה שבו דווח כי ביקרה בו סמוך למועד חטיפתה הוא רידא עלוואן, שמפעיל מספר סניפים בבגדד, אחד מהם ברובע כראדה. אותו סניף בו תועדה בשבוע בו נחטפה ושודר בטלוויזיה העיראקית. ניסינו להגיע למנהל סניף הקפה אך גורם המקורב אליו סיפר בשיחה עם "ידיעות אחרונות" כי לאחר פרסום הפרשה הוא מצא את עצמו במפתיע בלב סערה תקשורתית שלא רצה בה ולא צפה אותה, ולדברי מוקרביו הוא "חש מאוים, ולכן החליט לעזוב את העיר ולהתרחק לזמן מה עד שהסיפור ידעך". לא ברור אם אכן עזב את בגדד, אבל גם אם הגרסה הזאת שגויה – יש בה מספיק כדי להעיד על הסערה שאכן התחוללה סביב הפרשה ובית הקפה. "היא הייתה יושבת פה עם לפטופ פתוח, משקה חם ליד, לפעמים לבד ולפעמים עם אנשים", מספר עיתונאי שהכיר את החוקרת הישראלית, "היה לה ספר או מחברת על השולחן, היא הייתה אדם מעניין ונחמד".
מקורות בבגדד מספרים כי צורקוב שכרה דירה בבניין מגורים סטנדרטי ברובע כראדה בבגדד, במרחק הליכה או נסיעה קצר מכל אותם מוקדי עניין שמשכו את תשומת לבה. אך אותם מקורות גם ציינו שמדי פעם היא שהתה באחד מבתי המלון באזור. אותם מקורות סיפרו שהיא הרבתה לבלות ברחובות אל־מותנבי ואל־רשיד, ובשוק העירוני, והסתובבה בהם באופן חופשי במקום.
עיתונאי שעבד עם צורקוב והכיר אותה בשבועות שלפני החטיפה, מספר כי "תמיד היינו נפגשים ברחוב אל־מותנבי, רחוב ההשכלה והמדע. היא הייתה אדם שוחר שלום וחיפשה סיפורים מעניינים ומקרים אנושיים. היא לא עשתה רע לאף אחד. הכי הרבה הייתי פוגש בה כאן ברחוב אל־מותנבי, אבל התראינו גם ברובע אל־כראדה שם היא נהגה להסתובב". גם העיתונאי הזה, איתו קיימה קשרים מקצועיים ידידותיים, לא ידע שהיא נושאת אזרחות ישראלית וסבר שמלבד היותה בעלת אזרחות רוסית, היא בכלל מצרפת. "החטיפה היא מקרה מצער", הוא מוסיף, "אנחנו מבקשים מכוחות הביטחון העיראקים ומממשלת עיראק לחפש אחר החוקרת ולהחזיר אותה לחיק משפחתה. היא אישה שדרכיה שלום, לא עשתה שום דבר רע ולא פגעה באף אדם".
אנשים שהכירו את צורקוב ונפגשו עימה מספר פעמים בבגדד מתארים "עיתונאית נחמדה שמעולם לא עשתה רע לאיש. היינו בהלם כששמענו שהיא נחטפה". אחד הציירים באזור רחוב אל־מותנבי משתף שהוא זוכר אותה כמי שהתעניינה בעבודותיו וביקשה לתעד אותן, ביחד עם עיתונאים אחרים שהגיעו לאזור.
כתבנו איתמר אייכנר מוסיף כי העיתון הרוסי "קומרסנט" דיווח אתמול שישראל לא ביקשה עזרה ממשרד החוץ הרוסי במאמצים להביא לשחרורה של צורקוב, שנחטפה לפני ארבעה חודשים ומוחזקת בידי גדודי חיזבאללה העיראקיים. לפי הדיווח, גם קרוביה לא יצרו קשר עם שגרירות רוסיה.
