קצת פחות מיממה. כמה שעות. זה כל מה שנדרש מהרגע שבו ההסתדרות הודיעה בסוף מארס שהיא מצטרפת למאבק בהפיכה המשפטית, ועד שראש הממשלה בנימין נתניהו הודיע על עצירת החקיקה וכניסה לתהליך של הידברות. בין אם זו הייתה החלטה ספונטנית של היו"ר ארנון בר־דוד בעקבות פיטורי שר הביטחון שהוציאו המונים נזעמים לרחובות, ובין אם זה היה מהלך מתואם בינו לבין נתניהו - ארגון העובדים הגדול הוא כוח שובר שוויון בעימות שקורע היום את החברה הישראלית.
השבוע, אחרי פסק זמן שכלל ניסיונות הידברות עקרים בבית הנשיא ופגרה של הכנסת, הקואליציה וארגוני המחאה חוזרים לקו החזית. שני הצדדים הפיקו לקחים והתארגנו טוב יותר לקראת חידוש החקיקה. העתיד, לפחות העתיד הקרוב, נראה עגום. ככל שתהליך החקיקה מתקדם גם האומץ והנחישות של המוחים גוברים. הסבלנות של הציבור שאינו מעורב הולכת ופוחתת, ובשיח הציבורי יש כבר מי שנותן היתר לדרוס מפגינים. המשטרה מחריפה את תגובתה, ובימים האחרונים מגיעים לבתי החולים יותר מפגינים עם פציעות חמורות. הקריאות להפסיק להתנדב למילואים מתחדשות, ובמגזר העסקי שוב מצטרפים לשיבושים.
מול כל האירועים האלה, שתיקתו של ארגון העובדים נעה בין תעלומה לטרגדיה. גם כי כבר הוכח שהוא יכול לעצור את מחול השדים שמאיים לדרדר את המדינה למלחמת אזרחים, וגם – ובעיקר – כי הוא ייפגע אנושות מהמדיניות שהממשלה מקדמת באמצעות חוקי ההפיכה המשפטית.
בקרב האנשים שמובילים את הקואליציה יש כאלה ששונאים את ועדי העובדים וההסתדרות יותר משהם שונאים את בית המשפט העליון. בסוף ינואר, עמוק בתקופת ההיבריס של יו"ר ועדת חוקה, ח"כ שמחה רוטמן, שעוד האמין שחוקי ההפיכה יעברו במקשה אחת, הוא הגיש לכנסת הצעת חוק שמגבילה את זכות השביתה. פורום קהלת, שמייעץ לרוטמן ולגורמים נוספים בקואליציה, פועל בשיטתיות, ביסודיות ובהתמדה כדי לצמצמם את כוחה של העבודה המאורגנת.
שר האוצר בצלאל סמוטריץ', פוליטיקאי מנוסה ופיקח יותר, ידע לסגור הסכם שכר מול ההסתדרות ולקנות לו תקופה משמעותית של שקט עם כניסתו לתפקיד החשוב. אבל אידיאולוגית, אין הרבה אויבים גדולים יותר לעבודה המאורגנת - ממנו. בין היתר הוא פועל להגביר את כוחם של המעסיקים על פני העובדים, להקל את תהליך הפיטורים ולהפחית את החשיבות של אלמנט הוותק בשכר במגזר הציבורי.
"סמוטריץ' עושה את מעשיו בשקט, בשכל, בעורמה", כך תיאר לפני שבועיים בעמוד זה נחום ברנע את הדרך שבה העביר שר האוצר, המכהן גם כשר במשרד הביטחון, את הריבונות על הנעשה בשטחים, לאחריותו. אין סיבה להאמין שאת המהפכה שהוא עושה עכשיו בשטחים, הוא לא יעשה בהמשך בכלכלה.
אפשר רק לדמיין מה קואליציית רוטמן, סמוטריץ', בן גביר ולוין תעשה אחרי שתעביר את חוקי הרפורמה המשפטית, כשיתפנו לטפל בעבודה המאורגנת. כשכל מערכת אכיפת החוק והמשפט תהיה מתואמת עם הדרג הפוליטי, לוועדי העובדים לא יהיה סיכוי. ובפעם הבאה שמישהו ידרוש הסכמי שכר חדשים, אולי יהיה לו קשה יותר לאיים בשביתה. ומי שישבות בכל זאת, ייתקל במשטרה שהמפכ"ל שלה אומר ש"אין שוטרים אלימים" ו"למה שאני אגיד לא לשר?"
החיבור של הוועדים לליכוד הוא לא חיבור טבעי אלא כורח שנובע ממציאות פוליטית של ועדים חזקים והתאגדויות אפקטיביות. מרגע שהכורח ייעלם, גם הכוח ייעלם. להסתדרות יש הזדמנות ליצור ברית חדשה וטבעית יותר, בין העבודה המאורגנת לכוחות הליברליים של המחאה: אחרי שתסייע להוריד מסדר היום את המהפכה המשפטית - הציבור הדמוקרטי, שמעוניין במדינת חוק, בחופש ובשוויון – יסייע לה לשמור על זכויות העובדים ועל המוסדות שידאגו להם. אם ההסתדרות חפצת חיים, היא והעומד בראשה צריכים לבחור.
