אלוהים. זה לא שאפשר לתת לו מצלמה, שיעשה "מחוברים". הוא בשלו; לא חושף מה אצלו מאחורי הקלעים. מה הוא באמת חושב על המתרחש תחתיו, כלומר פה אצלנו, במדינת היהודים. ובכלל, האם על הכאוס שכאן חשב כשהגה את אור לגויים?
אלה שאלות גדולות, מורכבות, שצצות תוך כדי צפייה בפרק הראשון של "חילוניות", סדרה בת חמישה חלקים, שעלתה בכאן 11 ויורדת לשורש הזהות שלנו, של המדינה שלנו, ובעיקר של המאבקים המרים שלנו.
אז קודם, כמובן, "חילוניות" מושקת בטיימינג מדהים. בזמן שהעימות בין שני חלקי העם שובר שיאים. מי יותר דמוקרטים, פטריוטים, ישראלים, יהודים. מי למדינת ישראל ומי למדינת יהודה. ואולי, על האדמה הזו, תמיד הטיימינג מדהים לסוגיית אנחנו ואלוהים.
"חילוניות" לא עוסקת בנושא שלא דשו בו. היא כן מתיימרת להקיף 75 שנה של סוגיה שאין נפיצה ממנה. מתחילה בחפירה בנבכי הכרזת העצמאות, ומתקדמת בדילוגים כרונולוגיים תוך חיפוש סיזיפי אחר מקומו של אלוהים, ובעיקר, אחר מקום אלה שלא בחרו בו כדרך חיים. זה קורה דרך פרשנים, טקסטים, נאומים וקטעי ארכיון נדירים. וכך, בזה אחר זה, כמו זיקוקים בערב עצמאות, מושגים עולים ומתפוצצים. חוק השבות, חברת הלומדים, "אחרים", גיור כהלכה, נישואי תערובת. כל מושג טעון בהיסטוריה, בעימותים, בנפגעים.
ולמרות הסלט הדתי־חילוני, והקפיצות התנודתיות — באיזשהו שלב קשה לעקוב אחרי הדוברים - איכשהו מתגבשת שעת צפייה שמארגנת את הראש; שמסדרת בדרכה על הלוח הטקטוני הישראלי מושגים, שחקנים, חוקים. בדרך שאתה מבין שתוביל עד הלום. כלומר, מכת"זית ושברו של חלום.
את הסדרה מלווה הקריינות הרגועה של יהודית רביץ. מי שלא ידע קודם, לא בטוח שיזהה את הקול. אבל יש משהו אחר שכן קורה, לפחות לי. תוך כדי הסדרה אפשר לדמיין ברקע את הקול של מודי בר און ז"ל, ששמו כאחד מיוצרי הדוקו מתנוסס עליו.
בסוף, ככל שצופים, מתחדדת ההבנה שאין חדש תחת השמש. אותן מחלוקות דת שרווחו בימי כור ההיתוך רווחות היום. מה שהפיל ממשלות ופילג עם - קיים. רק מחוללי החילוניות והדת מתעדכנים. פעם אלה גוזזים פאות, פעם אלה קוברים מחוץ לגדר עולים. ועל הדרך דברים נהיים יותר קיצוניים. מידרדרים.
כשמעל כל כאלה מחרפנת ההבנה: חוקה שבן גוריון, משיקולי נוחות פוליטית, נמנע מלהניח על השולחן במערכה הראשונה, בכל שאר המערכות יורה. או כמו שאומר השיר, שמתנגן בראש לאורך הדוקו: איפה איפה איפה איפה החוקה.
פרק הפתיחה של "חילוניות" שנע בין מלחמות, תנודות פוליטיות, עדתיות וכלכליות מסתיים, כצפוי, בתמונות מהפגנה נגד ההפיכה. מה שמתחיל בניתוח הכרזת העצמאות מסתיים בשאלה: האם ישראל של היום הייתה חותמת על הכרזת העצמאות שלה? איכשהו, אולי בגלל המשפט שבא קודם, "ערכי החילוניות עומדים בפני מתקפה רב־חזיתית", זה לא נשמע כמו שאלה.
בקטנה
ב"פטריוטים", ערוץ 14, נשבר עוד שיא ביזיון. עם קצף בפה הצטרפו שם לעליהום על היועצת המשפטית לממשלה, ובחרו לפתוח את התוכנית עם קליפ שמגחיך אותה רוקדת לצלילי השיר "היא חשה ת'עצמה", עם השורות, "כל הזמן נדחפת", ו"לא באמת אכפת לה", כשינון מגל מנצח בכפיים קצובות. פששש איזה קלאסה.
