חתיכת הימור לקחה מכבי חיפה עם המינוי של מסאי דגו, אבל הוא רשום בעיקר על שמו של אדם אחד – גל אלברמן. אם זה יצליח, הוא יהפוך לאגדה, למנהל המקצועי שהצליח למצוא את הכוכב הבא. ואם זה יתברר כפלופ, מכבי חיפה תדע למצוא את המאמן הבא, וגם דגו עצמו לא יישאר בלי עבודה. אלברמן, לעומת זאת, ישלם את כל המחיר – ציבורית, וגם בתוך המועדון פנימה.
מדברים על מתן מאה ימי חסד למינוי חדש, בכל תחום. בכדורגל מאה ימים זה נצח נצחים, חצי סיבוב בליגה, ולאף אחד אין סבלנות לחכות כל כך הרבה זמן. במקרה של דגו, שעון החול התהפך ברגע שהוכרז על מינויו – והוא חייב הצלחה מהירה כדי להפוך אותו שוב. זה אומר הגעה לשלב בתים של איזשהו מפעל אירופי, וזה אמור לקרות עוד לפני תחילת המשחקים בליגת העל. עלייה שנייה ברציפות לליגת האלופות תהיה הצלחה פנומלית, אבל גם במכבי חיפה מבינים שהברק לא יכול להכות פעמיים – מה גם שהברק (בכר) כבר לא בקבוצה – והם יהיו מוכנים להתפשר ברצון על שלב הבתים של הליגה האירופית או אפילו האזורית.
מצד אחד, מכבי חיפה זו מכבי חיפה והיא תמיד שואפת להגיע לכל פסגה. מצד שני, דגו מקבל נתוני פתיחה בעייתיים, ולאף אחד לא יהיו תלונות אם הוא לא ישחזר את שלוש השנים האחרונות. קודם כל, הוא נכנס לנעליים הגדולות ביותר בכדורגל הישראלי ואף אחד לא מסוגל להשתחל אליהן כמו סינדלה לנעלי הזכוכית שלה. שואלים אם השחקנים מתייחסים לדגו כמו לבכר. בוודאי שלא, אף אחד לא יכול לקבל יחס כמו בכר, עם כל ההישגים והמוניטין שצבר. דגו צריך לבנות לעצמו את השם שלו, שיגיע בזכות ההישגים והמעשים שלו. אני גם בטוח שהוא יאמץ לעצמו את הצניעות שלא הייתה לו כל כך במקום העבודה הראשון שלו, הפועל כפר־סבא. הוא לא יגיד למשל לאלברמן מה שאמר על יצחק שום אחרי שפוטר: "אני הולך בראש מורם ובגאווה גדולה, אמרתי לשום שאם הוא רוצה לאמן שיבוא במקומי".
