מועד הקיץ של התוכנית לשינוי המשטר הגיע אתמול לנקודת הציון המשמעותית הראשונה, והסיקור הטלוויזיוני היה בהתאם: עיסוק נרחב בהצבעה על צמצום עילת הסבירות, עדכונים שוטפים מהכנסת ומעל הכל - הרבה מאוד חזרות על המילה "דרמטי". ב"קשת" אפילו התעשתו אחרי הפיאסקו של השבוע שעבר (שידור "רוקדים עם כוכבים" בזמן שאלפים יצאו להפגין) והחליפו את "חתונה ממבט ראשון" במשדר של "פגוש את העיתונות". מסקרן לדעת אם ההחלטה הייתה דומה לו "רשת" הייתה משדרת את "האח הגדול".
בניגוד לנטייה הטבעית של המסך להגזים, הפעם קשה לבוא בטענות על אובדן פרופורציה: כנראה שלא בגלל ההשלכות של הצעת החוק עצמה או ההתרחשויות הפוליטיות סביב המהלך, אלא בשל התפוגגות אשליית השקט המתוח של החודשים האחרונים. לכתבים ולכתבות שדיווחו בערך כל חצי שעה מהכנסת לא באמת היה מה לחדש, אבל את האווירה הנפיצה במשכן ובמוקדים אחרים ניתן היה להרגיש היטב.
למרבה הצער, היום הדרמטי לא הוביל לשינוי דרמטי באיכות הדיון. הכוונה היא לא רק לגמגום המביך של ח"כ אלמוג כהן ב"כאן", לאחר שנשאל על ידי הכתב אבישי גרינצייג מה דעתו על המאמר של השופט נועם סולברג בנושא עילת הסבירות (הידיעה שהוא גם לא מתכוון לקרוא את המאמר בוודאי הרגיעה את הצופים והצופות). ב"שש עם" (ערוץ 12), למשל, עודד בן עמי אמר לשר ישראל כ"ץ שאם תבוטל עילת הסבירות, הוא יוכל למנות את הכלב שלו לתפקיד מנכ"ל משרד האנרגיה. אם זאת רמת הטיעון והמטפורות של מגיש לא זוטר בחברת חדשות חזקה, אולי לכלב הנ"ל יש דווקא אופק תעסוקתי בתחום אחר.
בינתיים בערוץ 14, אחרי שנזכרו באיחור ניכר להראות את גרירת המפגינים מהכנסת, אמרה יערה זרד לאמיר איבגי: "אתה זוכר שדיברו איתנו על אירועי קפיטול? אז אולי זה איזשהו רמז לדבר כזה". אכן, קיים דמיון מצמרר ממש בין הפגנה בהחלט חריגה של חמישה אנשים שקיבלו אישור להיכנס למתחם ועברו את כל בדיקות האבטחה, לעומת ההסתערות של אלפים על בית הנבחרים האמריקאי, כולל איומים של כמה מהם ברצח של סגן הנשיא. זה בערך כמו הדמיון בין ערוץ 14 לערוץ חדשות נטול משוא פנים.
והאירוניה היא שכל יום דרמטי הוא רק הכנה ליום דרמטי לא פחות, אם לא יותר. החקיקה של אתמול מביאה את השיבוש של היום וכן הלאה, עד שכל הגוף יתכסה במועקה. "נגמרו הקלמנטינות", נשמע דוד אמסלם אומר בנאום בכנסת, בקטע ששודר בכתבה של עמליה דואק ב"קשת" על המינויים בחברות הממשלתיות. אמסלם התכוון לשליטת האליטות לשיטתו, אבל האמת היא ש"נגמרו הקלמנטינות" זה גם תיאור מדויק להפליא של תקופה עגומה ומייסרת.
