במשך דקות ארוכות הסתובב אתמול בשעות הצהריים נהג המונית סאשה נתנוב, מתחנת המוניות נווה הדקלים שבמושבה בפרדס חנה־כרכור, בתקווה שאולי במרכז המושבה יצליח "לדוג" נסיעה כלשהי בחום הכבד ביום המחאות הנרחב של אתמול, לשווא. "איך בכלל אפשר להתפרנס ביום כזה? " הוא תוהה.
סאשה מספר כי בעקבות המחאות בסופי השבוע, הוא כבר הפסיק לצאת לעבוד במוצאי השבת - אך אתמול השפיעו ההפגנות על כל יום העבודה שלו: "זה טירוף. אני מכיר נהגים שתיכננו נסיעות וביטלו, כולם עומדים שעות ואי־אפשר לנוע: צומת בנימינה כאן היה חסום שעות בבוקר, אחר כך כביש החוף לכיוון חיפה בבית ינאי, והיו גם חסימות במחלף הסירה".
לעומתו, נעם צייכנר מנהל מהבית עסק לייצור מוצרי קוסמטיקה מאצות. הוא כן היה יכול להמשיך בעבודתו במשרד בכפר הס שבשרון, אך המזכירה והלקוחות לא הגיעו בגלל החסימות באזור. לדבריו, כבר עתה הוא חש בהפסד בהכנסותיו: "אני ממש כמו בסגר, הכול פקוק. מי ייקח סיכון לבוא? ואיך נשארים לעבוד במשרד כאן בלי יכולת לקבל לקוחות?"
גם תומר גולן, צעיר מתל־אביב שעובד בתעשיית ההייטק, החסיר אתמול במשך כמה שעות מהעבודה, אלא שהסיבה הייתה יציאתו להפגין. "אתמול עבדתי כל היום ועד השעות הקטנות של הלילה כדי לתת את תפוקת העבודה שלי כדי לא לפגוע בקולגות שלי", הוא מספר, "הפגנתי בבוקר, חזרתי לעבוד, ואז אני יוצא להפגנה בנתב"ג". כמפגין ותיק, שהצטרף למחאה לדבריו כבר מתחילתה, הוא כבר יצר שגרה ברורה שכוללת היערכות להפגנות: "אם זה יום שבת אז זה לאכול טוב, לקחת את הדגל, את המגפון. להגיע עם הדגל. להגיד שלום למאיר סויסיה. אני מכיר כבר את השוטרים הקבועים".
