משעה לשעה וממוקד למוקד הפך "יום השיבוש" לכותרת שלא מתארת רק את המחאה הנרחבת שהתקיימה אתמול ברחבי הארץ. ה"שיבוש" האמיתי בישראל, כמו במדינות אחרות שחוות תהליך דומה, הוא לפני הכל תודעתי: ריסוק היכולת להתמודד עם המצב בכלים המוכרים, אלה שעד הנה סייעו לאזרחי המדינה שמעולם לא נחשדה בדמיון מצמרר לנסיכוּת לוקסמבורג.
בנסיבות כאלה, לא ניתן לשרוד את מלאכת הסיקור מבלי להישרט, משום שה"שיבוש" נוגע בעצם היכולת של רבים ורבות בציבור להפריד בין עיקר לטפל, בין עלבון לאינטליגנציה לטעויות בתום לב או בין התקרנפות לשאלות קשות אך לגיטימיות. אתמול, למשל, ירון אברהם (חדשות "קשת") נקט לרגע בטון מעט יותר אגרסיבי כלפי נציג של המחאה. לפי כמה מהתגובות ברשת נדמה שהוא חשף חולצה שעליה נכתב "אחלה שמחה רוטמן". עופר חדד (גם מערוץ 12) נלכד במצלמת ערוץ 13 (והתיעוד דלף באורח פלא) מסתחבק עם ח"כ צבי סוכות והשר יצחק וסרלאוף? וואו, הוא בהחלט הכתב הראשון בהיסטוריה שעושה זאת עם דמויות מתחום הסיקור שלו.
דווקא כמי שמשתדל לא לחסוך ביקורת, מהם או מכל אחד אחר, התחושה המעיקה שעלתה מיום השידורים היא שאומנם לא צריך לרחם על רוב אנשי המסך (בהנחה שהמזגן באולפן מתפקד) אבל גם אין תשוקה בוערת להתחלף איתם. זה בוודאי נכון ביחס לכתבים ולכתבות בשטח, היכן שצלמי עיתונות הוכו על ידי שוטרים, כתב של ערוץ 14 כותר על ידי מפגינים והדוחק מחוץ לנתב"ג נראה ונשמע כמו מבוא לאסון.
זה לא אומר כמובן שאין מופעים מקוממים. הליהוק של דניאל רוט־אבנרי כ"פרשנית פוליטית" בערוץ 12, אם ככה קוראים לתמיכה לא מסויגת ואפילו לא רהוטה במיוחד בשלטון, היא למשל דוגמה לציניות מוחלטת. מצד שני, אתמול רוט־אבינרי כינתה את המחאות "יום ריק מתוכן", ובנושא הזה לשם שינוי היא אכן מומחית.
לעומת זאת, ב"שומרי הסף" של "רשת" הבטיחו "ריאיון מיוחד" שערכה גאולה אבן־סער עם ח"כ גדי איזנקוט. לקח זמן להבין: מה יכול להיות "מיוחד" באייטם כזה (ועוד אחרי שאיזנקוט הגיע שעה קודם לחדשות "קשת")? ואז נדלקה הנוּרה: ריאיון של נציג מס' 3 ברשימת המחנה הממלכתי עם רעייתו של מס' 2 באותה מפלגה זה לגמרי מחזה יוצא דופן. מעניין אם הוא היה מתאפשר לו המפלגה הייתה נקראת הליכוד.
ואילו בערוץ 14 תינו אהבים במשך שעות עם המילה "אנרכיה" ואחר כך התפנו להמציא התעלמות או אדישות כלפי תקיפת הכתב שלהם. חבל שפיספסו, למשל, את האייטם החד־משמעי בתוכניתו של רביב דרוקר, לא בדיוק מעריץ, וכך גם את הגינוי במהדורה באותו ערוץ. כפי שהדגים אייטם חזק ב"מהצד השני" ("כאן"), זאת לא הייתה הפעם הראשונה שבה נוקטים בערוץ 14 בשיטת "התבכיין־ככל־יכולתך" ועוד על עוול שלא היה.
"יום השיבוש" נגמר בסוף. השיבוש הגדול, המפחיד והמייאש, רק התחיל.
