במקביל להפיכה המשטרית המתרחשת כעת, שסכנותיה גלויות ובושתה במקומה מונחת, דיכוי מגדרי הפך מזמן לחלק אינהרנטי מצביונה של המדינה. ארגוני נשים, חוקרות וחוקרים, מתריעים שנים מפני הדרישה ההולכת וגוברת לצניעות, להדרה ולהפרדה והזהירו שמה שנתפס בטעות כ"התחשבות", הוא מעטפת המסתירה תפיסת עולם מהותנית ושוביניסטית. לכן, גם הדו"ח האחרון של האו"ם, שבו קיבלה ישראל את דירוג תחתית החבית העולמי בכל הנוגע לשוויון מגדרי, לא הפתיע אותם. כנ"ל ההתעלמות ממנו.
אבל דומה שגם הפסימיות שבתחזיות, שהפנימו זה מכבר את ניצחונה של הפרשנות ההלכתית והשמרנית על פני דיני המשפט האזרחי בסוגיות ליבה מרכזיות, לא יכלו לנבא את מטר הצעות החוק המחפירות, המינויים ההזויים, הפיטורים השערורייתיים, הייצוג הנשי החסר, או טעימה מהשבוע האחרון - כינונו של כנס בחסות "השדולה למען האישה החרדית והדתית" בכנסת, שהתקיים ביום שני בדלתיים סגורות, משל היה דיון על הפצצת הכור הגרעיני ולא דיון על הצורך שרואה השדולה בקידום הפרדה מגדרית במרחב הציבורי. גם ארגוני נשים דתיות, כגון "נבחרות", הנאבק על מתן קול וייצוג לנשים חרדיות, נשארו בחוץ. מתוך 16 חברי השדולה שהתכנסו, הצניעו לכת רק ארבע נשים: טלי גוטליב, קטי שטרית, אתי עטייה, והיו"ר, לימור סון הר־מלך. כולן אגב, הצביעו נגד החוק לאיזוק אלקטרוני שעניינו מניעת אלימות במשפחה.
כדאי להתעכב על היו"ר. לימור סון הר־מלך, חברת הכנסת החדשה מעוצמה יהודית וממייסדות תנועת "חומש תחילה", המאמינה שיש להסיג לאחור זכויות נשים באותה נחישות שבה יש להסיג לאחור גם את תוכנית ההתנתקות, מרבה בנאומיה לתווך לאומה את נגזרות התפקיד העיקרי שאליו כיוון הבורא כשיצר אותנו מצלע. אבל לצערנו, היא אינה מסתפקת רק בזכותן של הנשים החרדיות ליהנות מזיו פניה של הפטריארכיה, אלא דורשת אותה עבור כולנו. אתמול, עברה בקריאה טרומית הצעת החוק הפרטית שהגישה לפירוק הרשות לקידום מעמד האישה - גוף מקצועי, מחקרי ועצמאי - ולהקים תחתיו רשות חדשה, שתהייה כפופה לשרה המופקדת עליו.
הרשות לקידום מעמד האישה הוקמה לפני 25 שנה בזכות פעילות פמיניסטית ענפה של חברות כנסת בעלות שיעור קומה כאורה נמיר, שרה דורון, יעל דיין ואחרות, ובעידודו של ראש הממשלה דאז, בנימין נתניהו, שראה בהקמתה תיקון עוול היסטורי. אבל בניגוד לראש הממשלה דאז, ראש הממשלה הנוכחי, בנימין נתניהו, החליט להגדיל בשקל תשעים את מעמד האישה, ולהקים משרד חדש דנדש לנושא, עם מדפסת והכל, על מנת לתיתו לפמניסטית הידועה מאי גולן. הרשות החדשה, כך על פי הצעתה של סון הר־מלך, שתפעל תחת משרדה של גולן, תהיה נטולת סמכויות ייעוץ, נטולת סמכויות מעקב, נטולת סמכויות להגשת חוות דעת מקצועיות או למעקב אחר חוקים שאושרו ולא יושמו, וכמובן שכל המינויים ־ כולל זו של הוועדה המייעצת – יהיו בסמכותה של השרה. זו שכבר הוכיחה את טעמה בקידום נשים, כשגילגלה מכל המדרגות את המנכ"לית המוערכת איילת רזין. לימור סון הר־מלך, המרבה להתבטא בגזענות חסרת מעצורים כלפי ערבים, בהזיות משיחיות על מאחזים, בהגנה אוטומטית על מתנחלים ובגיבוב שקרים - "רוב ההצתות בחווארה נגרמו מזיקוקים של ערבים" - עסקה שנים רבות בטיפול רגשי ובהנחיית הורים. קולה רך ומבטה חומל. כמי שרגילות למופעי הצווחות של טלי גוטליב, להתקרבנויות של גלית דיסטל, או לקור המקפיא שדרכו משרבבת אורית סטרוק איחולי מוות, אנחנו עלולות לטעות בה. וחבל.
בראיון לאתר הכנסת, לפני כמה חודשים, אמרה הר־מלך: "הפמיניזם מזיק לנו כאימהות. הוא מעמיד אותנו במקום שאנחנו לא באמת יודעות להעריך את התפקיד שלנו בעולם הזה". קשה לדעת כיצד רואה חברת הכנסת את תפקידה בעולם הזה. יש להניח שבילודה (יש לה עשרה ילדים), חריזה הומוריסטית (שהתכנסו לספר בשם "אמא יש רק אחת") ואמונה לוהבת (דרך טקסט אישי שכתבה, ניכר שהיא מוקסמת מסיפור עקידת יצחק וחושבת שזה טקסט שראוי שאב יספר אותו לבנו בן השנה וחודשיים). אבל לעניין שלשמו התכנסנו - זכויות נשים - טוב נעשה אם נקיש מתשובה אחרת שנתנה, כדי שנבין מי מייצג את זכויותינו. כשנשאלה על ההבדלים המהותיים שהיא מוצאת בין מפגע יהודי לערבי, היא אמרה: "אני חושבת שמושגים של שוויון לא רלוונטיים".
