את החיים בישראל בזמן האחרון תיארתי לחבר שמתגורר בחו"ל כחוויה של הלם מתמשך. רוב הזמן אני בוהה במציאות כמו בתאונת דרכים קטלנית. בין לבין פזורים רגעים חסרי הגיון ואידיוטיים להדהים. שלשום זה היה אביב גפן מובל על ידי שוטרים עזי נפש למעצר בחנות כלי בית בקניון. אין כמו שילוב קייצי של דיקטטורה ופריטי נוי מקש. המעצר של גפן, ששוחרר כעבור כמה דקות, הפתיע פעמיים: גם כי עוכב מלכתחילה וגם כי עוכב מהסיבה הלא נכונה. עם כל הערכתי לפועלו, גבר אחרי גיל חמישים שמתעקש להסתובב יחף ממחיש בדיוק למה נחוצה עילת אי־סבירות קיצונית.
את ההתבטאויות של נבחרינו כבר מוכרחים לחלק לענפים כמו בכל מפעל ספורטיבי ברמה גבוהה. כך למשל בקטגוריית "אין אף אחד בבית" יתחרו ח"כ טלי גוטליב נוזפת בנגיד בנק ישראל שלא יתריע בפני סכנה לכלכלה אלא "יתעסק במה שהוא מבין בו" מול ח"כ אלמוג כהן שהבהיר שלא קרא את מתווה סולברג אבל לא לדאוג, הוא קלט את "האווירה הכללית". אימצתי בשמחה. באווירה הכללית אני בדיוק מסיימת את כל כתבי י.ח ברנר ואת "יוליסס" של ג'יימס ג'ויס.
אתמול בבוקר הזדהר ח"כ יצחק קרויזר מעוצמה יהודית, נציג הקואליציה הטרי בוועדה לבחירת שופטים. מי שסקרן לגבי האיש שזכה לתמיכה של 86 אצבעות בכנסת, בוויקיפדיה מצוין שהוא נמנה עם נאמני הר הבית ותומך במשנתו של הרב כהנא. נעים להכיר. הראיון שלו אצל קלמן וליברמן נפתח בהצהרה שנדרש ייצוג רב יותר במערכת המשפט למגזרים השונים. טענה צודקת אילו רק היה משהו ברפורמה שקשור לזה. אלא שאז נשאל אם המגזרים החסרים כוללים גם את עשרים אחוז אזרחי ישראל הערבים. תשובתו היצירתית: יש למנות שופטים על פי תפיסת עולם "יהודית וציונית" שכן "שופט שלא מחובר לתפיסת העולם הציונית, לא שר את התקווה ולא מחובר להתיישבות היהודית, למה לתת לו לשפוט במדינת ישראל". אחלה. נשאר רק למצוא שופט ערבי שיש לו תפיסת עולם יהודית.
אל מול השפע הזה שנופל על ראשינו כמו גשם ביוני - תוצר מקולקל של ההתחממות הגלובלית - מדהים שמישהו עוד מעז לטעון שמאות אלפי האזרחים שמציפים את הרחובות "סתם מגזימים". טענה רווחת להכעיס שעל־פיה לפחות חצי מהציבור, שמתנגד לחקיקה חד־צדדית, הוא לא יותר מהמון מוסת, אידיוטים שימושיים בשירות גורמים עלומים ואהוד ברק, שמשביתים את המדינה בלי סיבה כשמדובר בסך הכל בתיקונים מינורים, חקיקה מעודנת, ממש הפס הלבן הדקיק בשולי הפרנץ' מניקור. התנשאות מדהימה כלפי המוני אנשים, שמבינים היטב מה קורה, ומגובים ברוב מוחלט של מומחי משפט, אנשי אקדמיה, מחוקקים מימין ומשמאל, שופטי עבר מכל הערכאות, נשיאי עליון בדימוס ויועמשים במיל' - שכולם מבהירים שאין קשר בין תיקונים מועילים במערכת המשפט לבין החוק המסוכן והמרושל שעבר בקריאה ראשונה.
מי עוד לא התנער מהשימוש המניפולטיבי בשמו על תקן המיונז שאמור להחליק בגרון את פרוסת הנקניק המקולקל הזה. האחרונה היא השופטת בדימוס אילה פרוקצ'ה שהבהירה שדברים שאמרה בעבר הוצאו לחלוטין מהקשרם. לפניה היה הפרופ' יואב דותן. השופט המכהן סולברג אמנם מנוע מלהגיב אבל בקצב הזה תכף המילה "מתווה" ב"מתווה סולברג" תובעת דיבה.
ככה זה עם מתנגדי ההפיכה המשטרית, פרנואידים. היסטרים. רואים צל הרים כהרים. ואיך נצליח לנחש מה כוונותיה של קואליציית המטורללים הזאת ומה היא זוממת בהמשך. איך נוכל לגלות: אולי חוקרים פרטיים, או טלפתיה, אולי פותחת בקפה. או שנחכה בנימוס לרשלן התורן, זה לא ייקח הרבה. אתמול זה היה שר התפוצות הזחוח עמיחי אליהו שחגג בטלוויזיה: "אמנם זו טיפה אחר טיפה אבל בסופו של דבר אנחנו התחלנו לשנות את המבנה השלטוני במדינת ישראל". כל מילה בסלע או יותר נכון, כמו בשיר של אביתר בנאי: אמת קטנה תעמוד זקופה.