הימים הללו, בין י"ז בתמוז ל־ט' באב, מזכירים בכל פעם מה המחיר של מלחמה פנימית שסופה חורבן וגלות. אבל השנה, בשונה משנים אחרות, ישנו עוד צירוף מקרים מפתיע: בימים אלו אנו במסכת גיטין העוסקת בדיני גירושים בין איש לאשתו. ביום שלישי, היום של ההפגנה הגדולה, הגענו אל אחד הסיפורים הכי מוכרים מהתלמוד – סיפורם של קמצא ובר קמצא. שני היהודים ששנאו זה את זה והתנקמו זה בזה, וסוף העלילה הוא מעשה נקמה שמוביל לחורבן.
הסיפור הזה הוא ראשון ברצף של "אגדות החורבן", סיפורי זוועה שמתארים את התקופה הרעה ההיא בממלכת ישראל. את הקנטרנות, את הצדקנות, את הנקמנות ואת צדיקות היתר שהובילו להרס חסר תקדים. אם נלמד דף תלמוד ביום, הסבב יארך שבע שנים וחצי. מה הסיכוי שבטווח של שבע שנים וחצי סיפורי החורבן ההם ייפלו בדיוק על הימים שלנו? ועוד רגע לפני ט' באב.
לימוד אגדות החורבן הוא קריאת השכמה כואבת וטראומטית. כל סיפור שם, קטן כגדול, הוא לקח צורב. לצערנו, כל אחד אוהב להשליך את מוסר ההשכל רק על מתנגדיו. שורפי האסמים המפורסמים הם אף פעם לא בצד שלי. מה שוכחים כשמדברים על הרגע ההוא? שוכחים שרבן יוחנן, מנהיג ה"פרושים" (שמהם יצאה היהדות הרבנית) קרא לאחיין שלו, אבא סיקרא – ראש הבריונים. הוא שאל עד מתי ייהרגו יהודים ברעב בגלל שריפת האסמים. ומנהיג הבריונים עונה בכנות: "מה אעשה, אם אעצור את ההידרדרות, המחנה שלי יהרוג אותי".
האירוע יצא מכלל שליטה, ירושלים אבודה, וברגע ההוא הדוד והאחיין, משני מחנות שונים, מחליטים לחבור יחד ולהציל את מה שנשאר – את יבנה וחכמיה. העולם הישן הוחרב עד עפר ונותר ממנו קומץ.
הדבר הנוסף שנשכח הוא המילים שפותחות את אגדות החורבן: "אשרי אדם מפחד תמיד", אומר התלמוד רגע לפני סיפורי האימה. במקום שבו אין פחד אלא רק תחושת צדק – ההרס קרוב מתמיד. ההבנה שהיותנו כאן איננה מובנת מאליה, היראה על המקום הזה, זהו הבלם שכל כך חסר לנו. רגע לפני שכבר לא נוכל לשלוט בעוצמת הסערה והפגיעה.
בימים שבהם הטועים הם חוטאים, היריבים הם בוגדים וחברות שלמות עוברות דה־לגיטימציה, אנחנו רגע מנקודת אל־חזור. אף צד לא אכל פטרייה מורעלת ששיבשה את דעתו. כשהפחד הופך לבוז ולניכור, זהו נשק מסוכן מאוד. ולכן מוטב ניצחון חלקי על כל אפשרות אחרת. הכל או כלום זה מתכון שלא עבד אז וגם לא יעבוד היום. הוא רק ילבה תסכול ונקמה. פשרה היא הכרח לא בגלל אהבת חינם או כל אידיאל מפוצץ אחר, אלא בגלל הפחד. אשרי אדם מפחד תמיד.
