שריד של געגוע

• יוסי שריד | HOT8 / לאנשי שמאל לא חסרות סיבות להתגעגע ליוסי שריד, אבל האמת היא שגם לא לאנשי ימין (לפחות לא מהסוג של ח'כ טלי גוטליב, למשל), בהם כאלה שהקפידו לתקוף אותו באותה חריפות שבה הוא תקף אותם: בגלל אהבת הארץ, בגלל האידיאולוגיה ובגלל שלהתווכח עם פוליטיקאי שהוא גם משורר זה בכל זאת קצת אחרת. אבידע לבני, מבכירי במאי הדוקו בישראל, משרטט את דיוקנו של האיש שכמעט הצטרף למפלגת שלומציון של אריאל שרון, לחם גם למען השלום וגם לטובת הצדק ונפטר ב־2015, במדינה שכבר אז הייתה שונה מאוד מהחלומות שלו. אין צורך לדמיין מה היה עובר עליו בימים אלה. מ־23.7 / עינב שיף

בחזרה לעתיד

• פיוצ'רמה | דיסני פלוס / טוב, זה היה קצת מוזר אם במסגרת האובססיה לחידושים והעלאות באוב, היו מדלגים דווקא על סדרה שבה הגיבור הוא שליח פיצה שהוקפא בטעות לפני אלף שנה עד שהוא מתעורר במאה ה־31. לפחות במקרה של 'פיוצ'רמה' זה לקח רק עשור עד הפגישה המחודשת עם פיליפ, לילה ושאר הדמויות בלהיט האנימציה הכיפי והמצחיק של אבי 'משפחת סימפסון', מאט גרונינג. בפרסומים השונים מבטיחים שהצפייה תתאים גם למי שלא התאהב בסיבוב הקודם, אבל למה לתת להם את ההנאה? מ־24.7 / עינב שיף

הערכה מחדש

• סטפן קרי: אנדרייטד | אפל TV פלוס / הביטוי 'אנדרייטד' - לא מוערך מספיק - הוא אחד המשומשים ביותר בספורט. ברוב המקרים הוא לא באמת מוצדק, הרי רוב הספורטאים הבכירים בעולם מקבלים בדיוק את ההערכה שמגיעה להם. אבל במקרה של סטפן קרי, הקלע הגדול בהיסטוריה של ה־NBA, ייתכן שההגדרה אנדרייטד בפני עצמה לא מספיקה כדי לתאר את הדרך שהוא עבר. השנתיים האחרונות הן תור זהב של סרטי תעודה ספורטיביים טובים, אבל הסרט על קרי, כמו השחקן עצמו, לא מסתפק בלהיות סתם טוב, הוא סרט נהדר על אגדה שהייתה באמת. / ציפי שמילוביץ

ביום של הפצצה

• ברבי | אופנהיימר | בבתי הקולנוע / כשנודע בשנה שעברה כי הסרטים 'ברבי' ו'אופנהיימר' עתידים לצאת לאקרנים באותו סוף שבוע, עצרה הוליווד את נשימתה. קשה לזכור מתי בפעם האחרונה היה באזז כזה סביב שני סרטי קיץ שעולים באותו יום. לציפייה הגדולה הזו ישנם כמה גורמים. הראשון קשור לצמא - כפי שהוכיחה ההצלחה של 'טופ גאן מאווריק' - לקולנוע גרנדיוזי שלא עשוי ממסכים ירוקים, לוקח סיכונים ומחייב את הצופה לצאת מהבית. הגורם השני הוא ריכוז הכוכבים בשני הסרטים, ממרגו רובי וריאן גוסלינג ב'ברבי' לקיליאן מרפי, מאט דיימון, רוברט דאוני ג'וניור ואמילי בלאנט ב'אופנהיימר'. גורם נוסף הוא הבמאים, וההתרגשות מכל סרט של גרטה גרוויג וכריסטופר נולאן. אי־אפשר להתעלם כמובן גם מנושאי הסרטים עצמם בובת הצעצועים המפורסמת בהיסטוריה והמצאת הפצצה ששינתה את ההיסטוריה. ולבסוף ישנה גם ההבנה כי מדובר בקיץ קריטי להוליווד ולשאלה אם עדיין יש מקום לסרטי ענק שאינם סביב דמויות קומיקס מעופפות.
מכירת הכרטיסים המוקדמת לשני הסרטים מבטיחה שכן, אם כי אין באמת תחרות במישור הזה. ברבי תנצח בהפרש גדול - סרט לכל המשפחה על בובה אהובה מול סרט למבוגרים בלבד על פצצת אטום. אבל כפי שמוכיחים הממים המשותפים שממלאים את האינטרנט, נדמה כי בשתי הקבוצות מבינים, בדיוק כמו טום קרוז, שצריך לקוות שכולם ימכרו כמה שיותר כרטיסים כי מה שעומד על הכף גדול יותר משני סרטים. / ציפי שמילוביץ, ניו־יורק

חידת חלפון

• התשובה (עם העיר הזאת) / זאת כבר הייתה הצגה בלשית, עכשיו זה סרט מוזיקלי, וגם פודקאסט מדעי. אנשי 'העיר הזאת' בראשות עמית אולמן (הבלש ג'ו חלפון) פורצים מסגרות ומפתיעים בפרק מיוחד של הסכת 'התשובה' עם דורון פישלר. התעלומה הבלשית הפעם היא - עגבנייה: פרי או ירק? מתברר שאם אפשר לחבר היפ־הופ ופילם נואר, אפשר לחתן הסכת של גיקים עם חרוזים שנונים. אבל נשארנו עם שאלה אחת - התוצאה: פודקאסט חמוד או ראפ מפתיע? / אסף יערי

כתמי הפרי

• 'מסאלה' של אתניקס בהוצאה מחודשת / 'מסאלה' של אתניקס הוא אלבום ניצחון. הוא היה כזה כשנמכר בטירוף ב־1991, והאזנה למהדורתו החדשה בתקליט ויניל אדום מוכיחה שהוא נותר ממתק מוזיקלי. בשעתו אתניקס נתפסה כתגובת נגד ללהקות הגיטרות, ולמרות התנשאות המבקרים, ברשת ג' האמינו באלבום והפכו את אתניקס ללהקת השנה. זאב נחמה ותמיר קליסקי אולי נראו כצמד פקידים שהתגלגלו במקרה למוזיקה, אך הם היטיבו לזהות לאן תנשב רוח הפופ בישראל: ב'קטורנה מסאלה' הפותח הם הרימו לזהבה בן הצעירה. בשיר שסגר את מהדורת הדיסק של האלבום הם הצדיעו ל'הפרח בגני'. אחרי יותר מ־30 שנה כבר ברור שהם ניצחו. / אמיר שוורץ