1 צפייה בגלריה
|
|
צילום:REUTERS /HERMAN Y

העוצמה הכלכלית של ישראל תלויה באמריקה. הודות להסכמי סחר ייחודיים, ישראל מייצאת לארה"ב מוצרים ב־19 מיליארד דולר (אשתקד) ועוד שירותים עסקיים, מחשוב, תוכנה ומחקר ופיתוח ב־21 מיליארד דולר. סך היצוא אליה כפול מסך היבוא ממנה. בעשור שחלף השקיעו האמריקאים בהייטק הישראלי 80 מיליארד דולר. ישראל מקבלת סיוע ביטחוני מגוון מארה"ב ב־4 מיליארד דולר בשנה.
לכן מומלץ למנפחי החזה בקואליציה להוציא אוויר, להנמיך טון ולזקוף את שתי האוזניים לקולות מהבית הלבן ובמיוחד לקולו של הנשיא ג'ו ביידן. בראיון השבוע ל־CNN – למרות היותו מגומגם, מקוטע ומטושטש – העביר ביידן מסר חד כתער: ביבי ידידי, סלק את השרים הקיצוניים ("מהקיצוניים ביותר שאני ראיתי מאז ימי גולדה מאיר") מהממשלה שלך או לפחות רסן אותם, ורק אז תתקבל בבית הלבן בזרועות פתוחות. כל עוד אלו השרים המובילים בממשלתך, כל עוד הם קובעים את הדרך – שכח מחיבוק חם ממני. תקבל כתף קרה וביקורת חריפה.
נתניהו טרם הגיב על דברי הנשיא האמריקאי. מקורבי ראש הממשלה מודאגים מאוד מהתנהגותו; הם לוחשים שביבי מסתגר בתוך עצמו, ממורמר ומרבה להתפרץ בזעם בתקופה האחרונה.
עובדתית, בצלאל סמוטריץ', יריב לוין, איתמר בן גביר ושרים נטולי רסן כמותם בקואליציה מנצלים את החלשת נתניהו כדי להאיץ את הליכי החקיקה ואת צעדי המדיניות הקיצוניים שמכעיסים את הבית הלבן.
הם רוצים לריב עם מעצמת העל היחידה שהיא גם ידידתנו הגדולה? לא בשמנו ולא על חשבוננו. תודה רבה.

ברקת לבד במערכה

מגזר טכנולוגיית המידע – בלשון העם "הייטק" – סובל בחודשים האחרונות מהתכווצות שרירים. מה מסביר אותה ועד כמה היא חמורה בהשוואה לעולם?
בהינתן המקום המרכזי שתופסים ענפי הטכנולוגיה בכלכלת ישראל – 18% מהתוצר המקומי השנתי, 52% מהיצוא (74 מיליארד דולר אשתקד!), 14% מהתעסוקה ושליש מצמיחת המשק כולו – התשובות לשאלות אלו צריכות היו להעסיק את הממשלה לילות כימים. הן לא מעסיקות אותה בכלל, מלבד את שר הכלכלה ניר ברקת. היחיד המודאג ומכין תוכניות הצלה.
שרים אחרים רואים בהייטק גוף אופוזיציוני עוין, אדישים ואפילו שמחים לאידו. שמחת עניים.
שני מקורות מקצועיים מביאים מידע אמין על מצבו של ענף הטכנולוגיה: רשות החדשנות ו־SNPI, מכון לא ממשלתי שבראשו עומד יוג'ין קנדל, פרופסור למימון באוניברסיטה העברית ובעבר יועצו הכלכלי של נתניהו.
על אף השוני המסוים בניסוחים ובהשוואות, התמונה העולה מהסקירות של שני המוסדות דומה: אין ניסים בהייטק ומה שעלה בקצב חריג יורד בקצב חריג. גיוסי ההון הזר האדירים של חברות טכנולוגיה ישראליות ב־2021 ובמחצית הראשונה של 2022 – 41 מיליארד דולר – שיקפו ניפוח מוגזם ולא הגיוני של שווי החברות, הפרזה פרועה בתחזיות ההכנסות והרווחים, מצגות שווא למשקיעים, אקזיטים מתוקשרים ותרגילים חשבונאיים שטישטשו את המציאות העסקית. כשההטיות הללו התנגשו במציאות מפוכחת, הן יצרו משבר אמון עמוק.
הצמצום החד התחולל ברובו בשנה שעברה. בין הרבע אחרון של 2021 לרבע האחרון של 2022 ירד סך השקעות ההון במניות של חברות ההזנק הישראליות ב־75%. ההידרדרות נמשכה ב־2023, אך בקצב מואט; גלי הדף מרעידת אדמה גדולה.
מהניתוחים של רשות החדשנות ו־SNPI עולה גם שבמקומות בהם בועת ההייטק התנפחה במהירות כמו ישראל, עמק הסיליקון ולונדון, היא התכווצה במהירות, כשההבדלים בקצבי הצמיחה והצניחה נובעים מההרכב השונה של התעשייה בכל מקום. הסקירה של SNPI מביאה לראשונה את ממצאי המודל שפותח במכון, ה"מחליק" את הקפיצות הקיצוניות בסבבים של גיוסי ההון לחברות ההזנק הישראליות ומציג את המגמה המסתתרת מאחוריהן. והמגמה, כצפוי, קבועה למדי; עודף גיוסי הון בחודשי אופוריה גרם למפולת בגיוסים בימי דיפרסיה שלאחריה.
הדיפרסיה עדיין כאן והיא כואבת. שווי החברות שלפיו פותו המשקיעים לשים את כספם בהייטק הישראלי נחתך בחצי ובמקרים מסוימים עד שני שלישים ומעלה. רבות מהן שוות היום לא יותר מהמזומנים הדלים בקופותיהן. מובן מאליו שאחרי אכזבה כזו המשקיעים לא ממהרים לסכן שוב את כספם בארץ. עד כה, את קשיי המימון ואת הודעות הפיטורים בענפי המידע והטכנולוגיה לא סביר לכן לייחס ליוזמות החקיקה המשפטית של הקואליציה. זו רק גרסה מוקצנת של "תופעה שאינה ייחודית לישראל", כלשונה של רשות החדשנות.
כדי להתאושש, חייב יהיה ההייטק האזרחי־ישראלי (להבדיל מהביטחוני הפורח) לעשות חשבון נפש רציני, אבל לא די בכך. משיחות עם מנהלים של קרנות רב לאומיות גדולות נחשפת פרספקטיבה חמורה נוספת. ההיסוס שלהם להשקיע כאן כבר אינו בא בתגובה לאכזבה עסקית בלבד. כעת הוא גם ערכי־פוליטי ולא יחלוף כל עוד רבות מהחלטות הממשלה בירושלים מעוררות רתיעה אצל כל דמוקרט מערבי.

סקר המשפחה הגדול

מדי פעם מתעורר בי הרצון לשלוח זר פרחים טרי ללשכה המרכזית לסטטיסטיקה. השבוע כמעט עשיתי את זה, אחרי שגיליתי את שפע הנתונים המרתקים הכלולים בסקר ההכנסות וההוצאות של המשפחה הישראלית ב־2020. הנה כמה מהם על קצה המזלג, עם שתי הבהרות: ראשית, הנתונים מתייחסים למשפחות "ממוצעות", והממוצעים מושפעים מהקצוות, ובמיוחד מהמשפחות האמידות. שנית, המונח "חיסכון" בו משתמשים הסטטיסטיקאים כולל את ההפרשות החודשיות לקרנות הפנסיה, לקופות הגמל, לקרנות ההשתלמות, לביטוחי בריאות משלימים, לביטוחי חיים וגם חיסכון לכל ילד (אבל לא לתשלומים לביטוח לאומי ולא לביטוח בריאות ממלכתי, שהם תשלומי חובה כמו מס ההכנסה):
1. 7% ממשקי הבית ו־8.5% מהמשפחות היהודיות מגדירות את עצמן כחרדיות; 200 אלף – הרבה פחות מההערכות הנפוצות. 52% מהמשפחות היהודיות מוגדרות כחילוניות, 24% כמסורתיות ו־13% כדתיות.
2. ההכנסה הממוצעת ברוטו לחודש של משפחה יהודית חילונית עומדת על 22,150 שקל ושל משפחה חרדית 13,600 שקל, 40% פחות. אבל משפחה חרדית משלמת רק רבע מהמסים הישירים (מס הכנסה, ביטוח לאומי ומס בריאות) בהשוואה לחילונית, כך שהפערים בהכנסה נטו למשפחה מצטמצמים – ועדיין משמעותיים. הנטו החודשי של משפחה חרדית מגיע ל־12,550 שקל, של משפחה חילונית ל־18,000 שקל. הפערים בהכנסה לנפש עמוקים יותר.
3. משפחה יהודית חילונית ממוצעת מצליחה לממן את כל הצריכה שלה ועוד לחסוך 7,000 שקל (!) בחודש, כשהמונח "חיסכון" כולל, כאמור, את כל ההפרשות לקופות והקרנות. משפחה חרדית חוסכת, לפי אותה ההגדרה, מדי חודש 3,000 שקל.
4. 412 אלף משקי בית ערבים מהווים 15% מכלל המשפחות בישראל: קרוב ל־4.5 נפשות במשפחה הערבית, לעומת 3 נפשות במשפחה יהודית ממוצעת. ההכנסה החודשית ברוטו של משפחה ערבית היא 13,600 שקל, זהה לזו של משפחה חרדית. לכן גם הנטו כמעט זהה.
5. ערבים הם 43% מכלל משקי הבית בעשירון ההכנסה הנמוך ביותר, 27.5% בעשירון השני מלמטה ורק 3.5% בשלושת העשירונים הגבוהים. לא פורסם נתון דומה על חרדים.
6. ההכנסה החודשית נטו של משפחה ישראלית ממוצעת, יהודית וערבית, בעשירון הגבוה היא 35,700 שקל ובעשירון התחתון 4,550 שקל. למשפחה ממוצעת בעשירון העליון יש עודף הכנסות על הוצאות המסתכם ב־19,450 שקל בחודש. סכום חיסכון אגדתי. משפחה ענייה מהעשירון התחתון מוציאה 2,600 שקל יותר מהכנסתה נטו, ולכן נוצר חור ענק וקבוע בתקציבה: חסרים לה אלפי שקלים כדי לממן רמת חיים מינימלית.
7. משפחות בעשירונים רביעי עד תשיעי, מעמד הביניים, נהנות משפע כלכלי; הרוב הגדול של החרדים והערבים הרחק מאחור.



מסר ברור לנתניהו. הנשיא ביידן