"מלחמה היא שלום, חירות היא עבדות, בערות היא כוח" – זו הסיסמה של מפלגת הסוצאנג בספר הדיסטופי "1948", סיסמה שלרגע נראית כמו תיעוד דוקומנטרי של החיים בישראל. חברת הכנסת לימור סון הר־מלך מעוצמה יהודית הייתה אישה אנונימית עד הבחירות האחרונות. ברזומה המקצועי שלה אפשר למצוא את הקמת תנועת "חומש תחילה" ועבודה כמטפלת רגשית ומנחת הורים. ביום רביעי היא צייצה בחשבון שלה: "בפעם הראשונה ממשלת ישראל לקחה על עצמה קידום נשים בישראל כערך, והחליטה על קיבוע ערך זה באמצעות החוק לקידום הנשים בישראל. לצערי ולבושת הכנסת, נשות האופוזיציה לא התעלו על המחלוקת הפוליטית והצביעו נגד". לציוץ הצטרפה גרפיקה דרמטית של נשות האופוזיציה תחת הכותרת: "אלו חברות הכנסת שהצביעו נגד החוק לקידום נשים בישראל".
לרגע יכולים היו לחשוב האזרחים שפעילה פמיניסטית נולדה. מה חבל שהצעת החוק של סון הר־מלך, בברכת השרה לקידום מעמד האישה מאי גולן, עטופה במילים מפוצצות, למעשה מפרקת דה־פקטו את הרשות לקידום מעמד האישה והופכת את הרשות מגוף עצמאי לגוף תלוי, מגוף מקצועי לגוף פוליטי, מגוף שמכיר באפליה נגד נשים להצעת חוק שהמילה אפליה כלל לא מופיעה בה.
הרשות לקידום מעמד האישה הוקמה לפני 25 שנה ביוזמת חברות כנסת מכל המחנות הפוליטיים ובברכתו של ראש הממשלה דאז, בנימין נתניהו שמו, במטרה לתת מענה מערכתי לכלל הנשים בישראל. "אני חושב שהגוף הזה שונה, משום שלמעשה הוא מקים בפעם הראשונה גוף ממלכתי שירכז ויתאם בין הפעולות של הגופים השונים", אמר אז נתניהו, "הרשות תקבל מעמד מיוחד בכך שבאפשרותה לנסח הצעות למדיניות הממשלה ולהביאן, באמצעות ראש הממשלה, לאישור".
ואכן, נתניהו של 1998 צדק: הרשות לקידום מעמד האישה היא גוף שמורכב מנשות ואנשי מקצוע שבחנו כל הצעת חוק, לא משנה מאיזה צד היא, והציגו את השלכותיה על נשים ממגזרים שונים. הרשות עסקה גם בקידום תעסוקה לנשים, בעידוד נשים להתמודד בבחירות לרשויות המקומיות ועוד.
מי שעמדה בראש הרשות עד לאחרונה היא עו"ד איילת רזין בית־אור, שהקדישה את חייה למען נפגעות ונפגעי תקיפה מינית כיועצת המשפטית של איגוד מרכזי הסיוע וכמנהלת המדיניות וקשרי הממשל בארגון. רזין בית־אור, מינוי מקצועי, פוטרה על ידי השרה לקידום מעמד האישה מאי גולן כצעד מטרים להשתלטות הפוליטית. הצעד הזה היה איתות ראשון לקראת ריסוק הרשות. על פי הצעת החוק שעברה השבוע בקריאה טרומית, המשרה תהיה משרת אמון, ומי שתאייש אותה תוכל להיות מפוטרת מכל עילה שהיא – בשונה מהסייגים שקיימים כיום.
"הרשות לקידום מעמד האישה היא גוף שקוף שהציבור עצמו לא פוגש באופן יום־יומי", מסבירה עו"ד ענת טהון אשכנזי, מנהלת המרכז לערכים ולמוסדות דמוקרטיים במכון הישראלי לדמוקרטיה. "מדובר בגוף מקצועי לחלוטין, שמפתח ידע לאורך שנים ונותן מענה לכנסת ומול הרשויות. למעשה זה הגוף הממשלתי היחידי שאחראי על זכויות נשים. האתוס של השירות הציבורי פשוט מרוסק, וכעת מגוף ממלכתי שנועד לגבש מדיניות כשלנגד עיניו כלל הנשים הוא הופך לגוף פוליטי, חלש ותלוי".
44 ארגוני נשים פנו לראש הממשלה בדרישה לא לפגוע ברשות, אבל מה ל־44 ארגונים שפועלים עשרות שנים בנחישות בזירה וללוחמת הצדק לימור סון הר־מלך?
סון הר־מלך עלתה על גדותיה השבוע. יוזמות מכל עבר. למשל "השדולה למען האישה הדתית והחרדית" שהיא יושבת הראש שלה, התכנסה לדון בזכותן של נשים דתיות להפרדה מגדרית. מי לא הוזמנו לדיון? ארגוני הנשים הדתיות והחרדיות. כפי שפירסמה הדר גיל־עד בעיתון זה, סון הר־מלך סירבה לפרסם את רשימת המוזמנים או להסביר מדוע הודרו הארגונים הדתיים מהדיון.
"הממשלה הנוכחית פוגעת בזכויות נשים באופן מתוחכם. קודם כל, השגרירים של כל הפעולות הללו הן שגרירות. נשים שמרניות מהימין הפופוליסטי שהפכו לפרזנטוריות של רעיונות שיפגעו בכלל הנשים, כולל מהציבור הדתי והחרדי", אומרת עו"ד ניצן כספי שילוני ממרכז צדק לנשים, שנותן מענה לנשים בהתמודדות מול בתי הדין הרבניים.
"דבר שני, הגופים והמפלגות הכי שמרניים ואנטי־פמיניסטיים אימצו את הרטוריקה הפמיניסטית והליברלית בשביל להצדיק את השינויים הללו. למשל שימוש במושג זכויות באופן עקום: הזכות שלא יכפו עליי שוויון. מספיק להקשיב לדקויות – סון הר־מלך מדברת על ה־אישה ולא על נשים, כאילו יש זהות אחת וצורך אחד לנשים כולן. השדולה הזו מתכחשת לבסיס של תפיסות פמיניסטיות בסיסיות תוך שימוש בשפה ליברלית ופמיניסטית בשביל להכשיר את השרץ.
"הדיון בהפרדה כשלעצמו לגיטימי עם כל המורכבויות שלו, אבל חובה לקיים אותו באופן מקצועי תוך שמיעת כל הקולות הרלוונטיים. ארגוני נשים דתיות וחרדיות הודרו מהחדר, פשוט כי לא רצו לתת פתחון פה לנשים שהן מייצגות. זו טכניקה שמצביעה על מהות – נקודות המבט של כלל הנשים לא מעניינות אותן".
לקינוח, סון הר־מלך היא גם מי שמקדמת את הצעת החוק שלפיה ניתן להטיל עונש כפול על עבירות מין שבוצעו על רקע לאומני. אך לא מזמן יו"ר המפלגה שלה, השר איתמר בן גביר, התנגד לחוק האיזוק האלקטרוני של גברים אלימים, והיא עצמה הצביעה נגדו. רק אחרי ביקורת ציבורית נוקבת החוק עבר בצורה מרוככת. בעוצמה יהודית אף הצהירו שיקדמו העמדה לדין של נשים שהגישו תלונות שווא. אז אם נאנסת על ידי ערבי – את בידיים טובות. אבל אם במקרה מדובר באנס יהודי, או סתם אם בן הזוג שלך אלים אלייך באופן סדרתי – לממשלה הנוכחית אין מה להציע לך.
חברת הכנסת מעוצמה יהודית איננה לבד. היא חלק ממערכת משומנת. נציב שירות המדינה דניאל הרשקוביץ הורה לאחרונה להפסיק לפרסם מכרזים ממשלתיים באמצעות לוכסן הפונה לשני המינים. הרשקוביץ מכהן בתפקיד משנת 2018. ארבע שנים ו־43 שבועות לא הייתה לו בעיה עם לוכסנים. לפתע היא נולדה.
מה ההסבר? זוהי רוח התקופה. הצייטגייסט. לא צריך לבטל את עילת הסבירות או להעביר את החוק להרחבת סמכויות בתי הדין הרבניים בשביל לפגוע בנשים, מספיק לייצר את האקלים המתאים. אקלים שבו שוביניזם הוא פמיניזם, שמרנות היא ליברליזם, חברת כנסת מעוצמה יהודית היא לוחמת פמיניסטית ודעתם של 44 ארגוני נשים מקצועיים היא אות מתה.
אומרים שמצעדי השפחות הם הגזמה, שהמחאה עסוקה בהפחדה, שמחר בבוקר לא נקום לטליבאן. נכון, מחר בבוקר ייראה דומה להיום. אבל דמוקרטיות ליברליות לא קורסות ביום אחד, בקול תרועה רמה. הן עוברות כרסום ושחיקה, ומתברר שהם מהירים משחשבנו. לא צריך לחכות לחקיקה. מספיק להקשיב לנבחרי הציבור שלנו – הכוונות שלהם נאמרות במפורש. השבוע האחרון הוכיח היטב: הזכויות והמעמד של נשים בישראל בסכנה גדולה, ברורה ומיידית.
