אחר שהסתיים שלב הבתים וישראל הפסידה בשניים משלושת משחקיה, היה לי כבר סיכום מוכן לאליפות. היריבה בשמינית הגמר הייתה ספרד, נבחרת שנמצאת כמה רמות מעל כל השאר, ששחקניה הפסידו פעם אחרונה בגיל קט־סל.
זה היה אמור להיות סיכום ברגשות מעורבים. בצד הטוב, ברור היה שישראל מצאה את שחקן הציר שלה לעשור הבא: דני וולף, נער יהודי־אמריקאי בגובה 2.13 מטר מאוניברסיטת ייל שהתברר כבינגו של הנבחרת. קצת איטי, קצת כבד, אבל עם יד מעולה, כדרור טוב, חוסם בהגנה ובעיקר – ראיית משחק מפחידה. יוקיץ' היהודי. כבר עכשיו צריך לזמנו לנבחרת הבוגרת. עוד בצד הטוב: נועם יעקב הוכיח שהוא שחקן אחד־על־אחד מצוין; רון ציפר הראה שהמופע המופלא שלו לפני שנתיים באליפות אירופה לנוער לא היה חד־פעמי, ובעולם מתוקן הוא היה יכול לצמוח להיות קלעי ויצרן נקודות מהסוג של פעם – חיים זלוטיקמן, חנן קרן, אור גורן ודומיהם.
בצד הרע: הורגש מחסור עז בשחקנים אתלטיים בעמדה מספר 4, כאלה שיש בשפע ליריבות ואצלנו לא (מהסוג של איתי שגב, שבארץ אין כמעט); ושיעקב עדיין לא מספיק טוב כמנהל משחק ושהתלות בו מוחלטת, מה שתרם להפסדים. בסך הכל התחושה הייתה שאלעד חסין הוציא מהסגל שלו תפוקה סבירה, והדבר היחיד שאולי היה יכול לעשות אחרת זה לתת דקות משותפות ליואב ברמן ויובל לוין, גם כדי לאפשר ללוין לשחק בעמדה 3, הטבעית שלו, וגם כדי ליצור הרכב גבוה יותר שלא ייטחן בריבאונד ההגנה.
ואז הגיע משחק שמינית הגמר. חסין עשה שינויים בעיקר בהגנה. האזוריות שלו הטריפו את הספרדים, שמרו את וולף מבעיית עבירות וגם מנעו ממנו לצאת מהצבע. כך היה בקביעות ריבאונדר וחוסם מתחת לסל. הספרדים זרקו מבחוץ, החטיאו, איבדו את הביטחון – וישראל טרפה אותם כמו להקת זאבים. גם בהתקפה חל שיפור, בעיקר הודות לתיאום בין וולף לחבריו, שנפגשו לא מזמן וכל משחק לומדים להכיר אחד את השני טוב יותר.
מול גרמניה ברבע הגמר זה כבר היה קונצרט. לוין, תמיד שחקן הגנה נהדר, קיבל הוראות מאמא שלו לנוע יותר בלי כדור (זה נשמע רע, אבל האמא, רינת זלץ־לוין, הייתה שחקנית בנבחרת ישראל – אז היא מבינה עניין), עשה כמה סלים קלים מקרוב, תפס ביטחון, ומאז לא הפסיק לקלוע. ציפר העניש את הגרמנים כשניסו לשמור אזורית. וולף ויעקב הצטיינו כתמיד, וכך, לגרמניה לא הייתה תשובה למרות העליונות הפיזית הברורה.
לאחר שהסתיים שלב הבתים וישראל הפסידה בשניים משלושת משחקיה, היה לי כבר סיכום מוכן לאליפות. היריבה בשמינית הגמר הייתה ספרד, נבחרת שנמצאת כמה רמות מעל כל השאר, ששחקניה הפסידו פעם אחרונה בגיל קט־סל.קות משמעותיות בליגה הבכירה בארצותיהם, אלה שלנו מקבצי נדבות. הנה דוגמאות: יעקב התייבש על הספסל בירושלים; ציפר שיחק עוד פחות בבאר־שבע; לוין ביזבז שנה בגליל עד שהחליט לרדת ליגה ולקבל דקות באליצור שומרון. כל עוד התופעה הזאת תימשך, כל עוד המועדונים יפחדו לתת הזדמנויות לצעירים, כל עוד מנגנון המיסוי יתעדף שחקנים זרים – נישאר בפיגור לעומת היריבות.
פורסם לראשונה: 00:00, 14.07.23
